הרב יהושע וייסינגר

סיבוכים בלידת הגאולה

כל שנה לפני ימי ההודיה יום העצמאות ויום ירושלים, אני חושב לעצמי על המדינה לה זכינו, על העצמאות אותה אנו חווים, ואיך כל זה התגלגל מהשואה האיומה באירופה עד המצב שבו אנו נמצאים כעת. לפעמים זה נראה לי קצת אבסורד ולא מובן, במקום שאנשי תורה וציונות יקימו ויחיו את מדינת היהודים, באו אנשים טובים ויקרים, אך רבים מהם כופרים ואינם מאמינים, והקימו בית, הקימו מקלט לעם השב לציון ללא חשיבה רבה ורעיונות גבוהים, פשוט חיפשו בית.

יש שיגידו שהיה מדובר באנשי מעשה, שלא חיפשו אידיאלים גדולים רק באו לבנות לעצמם בית, בית לאומי ללא קשר לדת ותורה (אמנם, היו מתוכם אנשי אידיאלים, אך ככלל זו לא הייתה המגמה), יש שיאמרו שדווקא זה המוכיח שאין פה כלל מגמה אלוקית אלא 'מעשה שטן' כלשונם והכול עומד ליפול.

אך בלימוד השתלשלות סדר לידת המשיח ואח"כ השלכת הדברים אלינו, הדברים נראים אחרת, כל התהליך מסובך, ורק אם נחזור אחורה נוכל לרדת לעומקם של דברים. הכל מתחיל במעשה לוט ובנותיו, דבר שאינו כדרך המלך, לאחר מכן סיפור יהודה ותמר, דרך רות ובועז שהובילה ללידת דוד, ומסתיים בסיפור דוד ובת שבע שהוא מלך ישראל. רבש"ע רצה שהתגלות הגאולה תהיה בדרך מסובכת. וכנראה לכך יש כוונת מכוון. על יהודה, גדול הדור, כתוב במדרש: "ביקש יהודה לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאווה. אמר לו: יהודה היכן אתה הולך? מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים? ויט אליה אל הדרך – בעל כורחו שלא בטובתו" (בראשית רבה פה ח). מבאר המדרש שאנשים גדולים ומלכים יוצאים דווקא ממעשי חטא, שהרי יהודה לא חשב לחטוא, והמלאך זימן לו מעידה קלה, שממנה תשתלשל המלוכה.

כך מבאר הש"ך בפירושו לתורה (פרשת וישב), וכותב: "שמעתי בשם הרב אר"י ז"ל שקיבל מרבותיו למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך, שהרואה יראה ח"ו יהיה צד ממזרות? אלא שהקב"ה עשה כן כדי להביא מלך המשיח בהיסח הדעת, כדי שלא יקטרג המקטרג, כמו שאמרו בזהר…".

ואם נמשיך ונתבונן בסיפור רות ובועז, גם שם יש הרבה סיבוכים, נתישה של המנהיגים (אלימלך, מחלון וכליון) ובריחה לחוץ לארץ, ייאוש מן הגאולה, נישואי תערובת, אפילו רות המואבייה אמה של מלכות, בת עגלון הייתה, וממנה יצא דוד (רות רבה ב', ט). על פניו הייתי מצפה שמשפחת המלוכה תהיה משפחה שורשית ומיוחסת מעם ישראל, ולא גיורת או ספק גיורת, אך לא היא, ודווקא לא זו הדרך. דברים אלו הוזכרו בדרך אגב, אצל החפץ חיים בפירושו לתורה (פרשת וישב): "'ויט אליה הדרך' מכאן היתה ההתחלה למלכות בית דוד ולמלך המשיח שיבוא במהרה. ותועלת הסיפור היא, שכל העניינים היותר גדולים ונשגבים השטן מעכב עליהם, ואין עצה אחרת זולת לעקם את הדרך ולפייס את השטן, כי בדרך הישרה, דרך התורה היה השטן מקטרג ולא היה יוצא הענין לפועל, וכך היה הענין עם עובד אבי אביו של דוד שיצא מרות המואביה".

גם אצל דוד המלך אנו רואים במדרשים תיאור מפורט על שלבי הורתו הלא כל כך מזהירים בלשון המעטה, "ומתוך אהבתו (של ישי) לאותה שפחה (ולבסוף התעברה אישתו ממנו) יצא דוד אדום מבין אחיו, ובקשו בניה להרוג את דוד כיון שראו שהוא אדום, וביקש ישי להניח לו, והיה הדבר טמון כ"ח שנים עד שבא שמואל ואמר משיח ה' הוא וע"ז אמר דוד ובחט יחמתני אמי" (ילקוט המכירי תהילים קיח כח). ולבסוף מסביר המדרש את סיבת צבעו האדמוני, "ויצא הראשון אדמוני" לכך יצא אדמוני שהקב"ה הטעה את השטן שיחשוב שדוד מסטרא אחרא שעשו היה אדמוני וע"כ לא יעכב (ילקוט הראובני תולדות בראשית כה).

לענ"ד נראה שכאן טמון עומק הענין, כאן מתחילה עומק ההבנה, דוד מלך ישראל, כשבאים לחפש אותו, הוא יושב בסדום (בראשית רבה מא, ד). אין זה מקרי שדוד יושב במקום הכי נמוך בעולם, נמוך גיאוגרפית ושפל תרבותית, ומשם, ודווקא משם הוא נקרא לדגל, להנהיג את הממלכה. כשבאים להקים משהו גדול, יש מקום להסתרה, יש חשיבות בהנמכת פרופיל לפני הפריצה החוצה. לפני שדוד בא למלוך על ישראל, הכול נראה מסובך מורכב ולא מובן, מהמקום הכי לא צפוי לשלוף מלך, משפחה מפוקפקת, היסטוריה לא מזהירה, עולה דוד להנהיג את עמו. כך רצה ריבונו של עולם, סיבוכים בתוך סיבוכים, העיקר שבסוף יצא תוצר מושלם, הכול מכוון.

כך, עם אותו רעיון, מבאר בעל הנועם אלימלך מדוע ראש המאמינים, אברהם אבינו, יצא מתרח אבי החוטאים: "מחמת שהמקטרגים החיצונים בראותם הנשמה העליונה והגבוהה אינם מניחים לה לצאת לעולם ועושים כל התחבולות לעכבה מה עושה הקדוש ברוך הוא נותן אותה בגוף טמא ואז מניחין אותה ועל ידי זה באתה הנשמה בעולם" (נועם אלימלך – פרשת קרח ע"מ תכ). לדבריו, אברהם אבינו יצא דווקא מתרח, דווקא מתוך הטומאה, כי משם גם כוחות הטומאה לא חשבו שיצא דבר טוב, ולכן דווקא משם הוא יכל לצמוח ולגדול.

רבינו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, היה מרבה להזכיר את הגמרא בחולין (סג, א) בענין זה, וכך כותבת הגמרא: "רחם זו שרקרק, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו רחם כיון שבא רחם באו רחמים לעולם, אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא". במילים שלנו אומרת הגמרא שאותו ציפור, השרקרק, היא היא המבשרת בוא הגאולה והמשיח בעת השריקה המיוחדת שלה, וכדברי רש"י על הפסוק בזכריה אותה מצטטת הגמרא (י, ח): "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם", אומר רש"י, שאותו שרקרק הוא המבשר "לעת הקץ לעתיד". ומבאר הרצי"ה, שדווקא זו הציפור ששורקת, זו ששמה הולך הפוך שלא על פי סדר הא'-ב', אלא ש-ר-ק, הפוך, לדבריו, הגאולה בוא תבוא, אבל תבוא דרך ההסתרה, עד שאפילו מבשרי הגאולה שמותיהם הפוכים ונסתרים. ומזה יצמח דבר גדול ומשמעותי.

הדברים היו נכונים אז, בהקמת מלכות ישראל, והדברים נכונים שבעתיים כיום. וכך מצביע ומאיר אם הבנים שמחה (עמ' קכט -קל):

"והנה מבואר בספרי מקובלים שבעת שהשי"ת רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי שמים ולתחתונים בארץ, אז ה' יתברך מעטף דבר זה בכמה מיני עיטופים, ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הם כעורים, כדי שלא ירגישו בזה הדינים והמקטרגים, ואילו היה נעשה בפומבי תיכף היה עולה המקטרג לקטרג ומידת הדין היתה מעכבת בדבר… והנה אם ההתחלה של הבנין היתה נעשית תיכף מאנשים חרדים ויראי ה' והיה נגלה לעיני כל כי יבנה שם עיר ה', ונקח לדמיון אם היו הראשונים בתנועה של הבנין לבנות ולהפריא את הארץ כמו רבותינו מבעלז ועוד הכי היה אפשר להתגנב ממידת הדין ומצד הס"א שבאנו לעשות להם קץ ותכלה ולשבר כוחם לעולם ועד? הלא בוודאי היו מידת הדין והס"א יודעים ומבינים מה שהם רוצים לעשות… ותיכף היה עולה מידת הדין לקטרג והיתה מעכבת בידם…"

וממילא, אנו למדים שיש משמעות רבה למורכבות ולסיבוכים בהקמת המדינה. לא סתם תיקנו את יום הזיכרון לפני יום העצמאות, וזאת כיון שלפני התגלות מפעל גדול יש חשיבות בהסתרה. יש חשיבות בכך כדי שלא יבואו מעכבים כאלו ואחרים ויטרפדו את העסק. הקמת המדינה ע"י אנשים חופשיים מתורה לשם מטרות אחרות, היא לכתחילה, היא מכוונת, בשביל שתקום נשמה עצומה מתוך בנייה חולית זו! בדיוק כמו צירי לידה, הם כואבים, והם באמת כואבים ולא נסבלים, אך התוצר הנפלא שיוצא אח"כ שווה הכול! נותן נשמה לעם עליה!

השנה כשנעמוד כולנו ונאמר את ההלל, נזכור שלא את הכול אנחנו מבינים בהשתלשלות דרכי הקמת המדינה והתנהלותה, לא הכול נראה ברור למתבוננים מבחוץ. אבל דבר אחד נוכל לדעת, רבש"ע מסובב את ההתנהלות, וכמו שבסיבוכי לידת מלכות דוד, בסוף זכינו לגאולה שלמה, כך גם כיום, מתוך הסיבוכים והתרכובות, אנו יוצאים לקראת גאולה שלישית, רק מעט סבלנות ונזכה לראות זאת.

חג שמח!