הרב אורן אקוע

מעלת ימי החנוכה – השראת שכינה בביתנו

ימי חנוכה הינם ימים גדולים ומסוגלים, לא כולם מכירים את שורשי הדברים, בדברינו אלה, ננסה להראות את הדברים בשלמותם החל מעיון בדברי הגמרא וכלה בלימוד משותף בדבריהם של גדולי החסידות והיראה. הגמרא במסכת שבת העוסקת בחנוכה, כותבת (כא, ב):

"מאי חנוכה?… שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

הבן יהוידע מדייק מגמרא זו שחכמים קבעו לחגוג את חג החנוכה לדורות, כלומר שנה לאחר הנס, בכ"ה בכסלו, חכמי הדור של אותה התקופה הרגישו הארה מיוחדת, הם הבינו שאותם ימי הסגולה של השנה שעברה חוזרים ומתנוצצים בעולם ועתידים לחזור כל שנה ושנה לכן הם קבעו את הימים הללו לימי ניסים ועשאום לימים טובים.

לפי זה, יש דייק בדברי הגמרא שמבדילה בין 'קבעום' ל'עשאום'. 'קבעום' הכוונה לבית דין של מעלה, ואילו 'ועשאום' היינו בית דין של מטה. כלומר לאחר שראו שהארת השנה חוזר באותו הזמן, קבעום לחג לעם ישראל.

כעין זה מסביר הרמח"ל בספרו דרך ה' (חלק רביעי ז) וכותב:

שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים… כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו… הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, וע״כ נתחייב באותם העניינים כולם. ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לעניין ענני הכבוד, אע״פ שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזיכרון ענין זה, וכמ״ש כי בסוכות הושבתי וכו׳. וכן חנוכה וכן פורים.

אולם אם נתבונן מעט, נראה שיש הבדל עקרוני בין חנוכה ליתר המועדים. כל החגים הינם בבחינת 'אתערותא דלעילא' לעומת חג החנוכה שהינו 'אתערותא דלתתא', ואסביר כוונתי.

החגים רובם ככולם מקורם מציווי אלוקי, באים מלמעלה למטה, כלומר הבורא הוא שמצווה עלינו לשמור שבת, לאכול מצה בפסח, לשבת בסוכה. אולם בימי החנוכה ישנו חידוש שלא נמצא בשאר המועדים, חג זה נקבע ע"י מסירות נפשם של המכבים. מתתיהו ביטל את העצמיות שלו לחלוטין, השליך את חייו וחיי בניו מנגד ומסר נפשו למען עם ישראל. כל אדם מישראל שעושה משהו למען כבוד שמים או למען כלל ישראל במסירות נפש, מקבל כוחות שהם לא שלו. הוא הופך להיות צינור וכלי שרת של הבורא.

כשמבטלים את היש, את האנושיות השמית של האדם – מתגלה אור גדול. לכן כתוב במדרש שלעתיד לבוא כל החגים מתבטלים חוץ מפורים ויש אומרים חנוכה, כי זה כוחה של 'אתערותא דלתתא' (מדרש שוחר טוב, משלי ט). כדברי הרמב"ן בפרשת בהעלותך "הנרות הללו אינן בטלין לעולם" (במדבר ח, ב).

אנחנו נמצאים בימים גדולים, שבהם טמונות יכולות גדולות ועצומות, אפשר להגיע לגבהים מיוחדים ומרוממים. צריכים לדעת איך לנצל את כל מה שאפשר, ומהן ההשפעות החיוביות שנרכוש לעצמנו מהימים הקדושים הללו (ראה עוד דבריו המאירים של השיחות התחזקות, בראשית, שיחות לחנוכה).

בעל ספר 'בת עין' שהוא אחד מגדולי החסידות בדורות הקודמים, כתב על פרשת יהודה ותמר שמופיעה בפרשתנו בפרשת וישב שיש בה רמז לימי התשובה שמתחילים בחודש תשרי ומסתיימים ביום השמיני של חג החנוכה. יהודה שהיה אמור להשיא את בנו הקטן לתמר, שִׁלַּח אותה לנפשה אחרי ששתי בניו – שנשאו אותה לאשה – מתו. בפרשת "וישב" כתוב (בראשית ל"ח, כ"ד-כ"ו):

"וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה, וַתֹּאמֶר, הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ".

ומבאר ה"בת עין" את הדברים בצורה נפלאה, בהקשר לחנוכה, וכך כותב:

'וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים' – הכוונה לשלושה חודשים תשרי חשוון וכסליו.

'וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים' – הנה בשמו של יהוד"ה מרומז שמו של הקב"ה, ופרי התמר מרמז על כנסת ישראל שנמשלה לתמר.

אחרי שלושה חודשים שיש לעם ישראל מאז הימים הנוראים:

'וַיֻּגַּד לִיהוּדָה' – כביכול בא השטן ומקטרג על כנסת ישראל.

'זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים' – הנה הקטגור עומד לפני הקב"ה ומקטרג ואומר: בראש השנה עם ישראל עמדו והתפללו לפניך, עשו תשובה, המליכו אותך – רבונו של עולם – עליהם, היינו מצפים, שאותה המדרגה העליונה והרמה תמשיך ותלווה אותם זמן מה אחרי הימים הנוראים. וכבר בשלושת החודשים שאחרי הימים הנוראים בא הקטגור ואומר: נו, איפה הם! הרי צעקו בכל כוחם "ה' הוא האלקים! ה' הוא האלקים!", אז איפה כל אלה שעמדו ביום כיפור לְבָנִים וטהורים ללא שום חטא וללא שום עוון, וכבר אחרי שלושה חודשים כשבודקים אותם מוצאים אותם ש-"זנתה תמר כלתך, וגם הנה הרה לזנונים"! לא די להם שעשו עברות אלא שזה נעשה בפרהסיא, כמו הריון שהוא מוכר ונרגש. והם דבקים ברע!

ומאותו הקטרוג יוצאת גזרה קשה:

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף – או אז, הקב"ה כביכול אומר "הוציאוה ותשרף". אבל עוד לפני שמתבצע גזר הדין בא הסנגור וטוען כנגד טענות הקטגור שמצות נרות חנוכה יש בה כדי להציל את עם ישראל ולבטל את ביצוע גזר הדין. והרמז בפסוקים:

'הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה, וַתֹּאמֶר, הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה'.

הַחֹתֶמֶת – זה השמן זית הטהור שנמצא בפך חתום בחותמו של כהן גדול.

וְהַפְּתִילִים – אלו הפתילות של נרות המנורה והחנוכיות לדורותיהם.

וְהַמַּטֶּה – רומז לחנוכיה, שכן הכלי שבו מדליקים את הנרות הוא החנוכיה, והמילה מַטֵּ"ה בגימטריא כְּלִ"י עם הכולל.

עם ישראל מגיב לדברי הקטגור ואומרים: "אנחנו לא דבקים ברע! ומה שאתה טוען "זנתה תמר כלתך וגם היא הרה לזנונים" זה לא נכון, עובדה, שאנחנו מקיימים את מצות הדלקת נרות חנוכה, וזה מראה שאדרבה אנחנו דבקים בהקב"ה! ואז:

וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ".

'וַיַּכֵּר יְהוּדָה' – הקב"ה מכיר ומקבל את טענתם של עם ישראל נגד הקטרוג של הסנגור.

'וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי'- ועוד מוסיף הקב"ה ואומר שאדרבה טענותיהם של עם ישראל צודקים וגוברים על קטרוגו של הקטגור, והם באמת עדיין קשורים ודבקים בי, ומה שהם חוטאים היינו משום שהם עדיין שרויים בגלות ולא נגאלו, וזהו:

'כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי' – שֵׁלָה הוא שִׁילֹה, הלוא הוא משיח צדקנו, וכל עוד הוא לא בא לגאלנו אין לנו את התיקון הנדרש לשוב בתשובה שלמה ולהיות נקיים וברים ללא שום חטא ועוון כמו מדרגתנו בימים הנוראים.

יוצא שנרות חנוכה מראים ומעידים את הקשר בינינו לבין הקב"ה. וזה המהות הפנימית של ימי החנוכה להראות את שייכותנו לקב"ה בדרך "הכר נא למי החותמת והפתילים האלה". על ידי הדלקת נרות החנוכה והוספת האור בביתנו, ממשיכים אנו את מעשיו של אהרון הכהן בהדלקת המנורה בבית המקדש, בביתנו שלנו. בהדלקת הנרות זוכים להראות במוחש את כבודו של הקב"ה, וכן אנו מביעים את רצוננו "להשתייך" להקב"ה.

יהי רצון שנזכה שבימי החנוכה הקב"ה יראה שבאמת ובתמים אנחנו מכירים ומביעים את שייכותנו אליו יתברך, ואת דבקותנו בו יתברך, ועל ידי כך שנזכה לגאולה השלמה ובהדלקת המנורה בבית המקדש בבניינו ובתפארתו.