הרב אושרי כהן
הארות וניצוצות ממסכת אבות לימי החופשה
במהלך הקייטנה התורנית בישיבה עסקנו בזוויות ייחודיות של מסכת אבות, הרלוונטיות שלהם אלינו ולימי החופשה. ננסה לתמצת במאמר זה, כמה מהנקודות עליהם עמדנו במשותף מהלימוד במשניות הראשונות. ראשית וכהקדמה, יש לבחון מדוע נקראת המסכת בשם 'אבות'? על כך נאמרו שני כיוונים מרכזיים.
- המסכת כוללת דרכי מוסר ודרך ארץ ומידות טובות שנאמרו ע"י רבותינו הנקראים 'אבות העולם'.
- כלולים בה 'אבות' ועיקרים לכל המצוות בתורה, כמו שנאמר 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
הקדמה נוספת וחשובה לכולנו, ציינו את הסיבה לאמירת מימרת 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'. לפני תחילת הלימוד במסכת אבות, בשונה ממשניות ומסכתות אחרות.
כאשר מטילים על אדם משימה, חשוב לקבוע את היעד מראש, ובכך הוא יבצע את משימתו מתוך חשק, רצון ושאיפה להגיע ליעד. פרקי אבות מלמדים אותנו כמה מידות מרכזיות ומשמעותיות, אבל מידות אלו גם קשים מאוד לביצוע, ובהתאם לכך אמרו חז"ל (ב"ק ל, א): "האי מאן דבעי למהוי חסידא – לקיים מילי דאבות" (כל מי שרוצה להגיע לדרגת חסידות צריך לקיים את הנאמר במסכת אבות). על כן באה הקדמת 'כל ישראל' לכוון אותנו, להורות לנו שלכל אחד ואחד יש חלק, והכל תלוי בנו עד כמה יהיה גדול החלק שלנו.
משנה א':
'משה קיבל תורה מסיני' – לכאורה היה צריך להיות כתוב 'בסיני', שהרי משה לא קיבל את התורה מהר סיני, אלא מהקב"ה? ההסבר לכך הוא שמשה למד ממידותיו של הר סיני, כדברי המדרש (בראשית רבה צט). כמו שה' חפץ לתת על הר סיני את תורתו ודווקא עליו, דווקא למי שעניו ושפל כהר סיני שהיה ההר הכי קטן, וכן משה עליו נאמר: 'והאיש משה ענו מאוד מכל האדם'. ממילא, תורה תינתן ותתקיים אצל עניו ושפל רוח.
ממשיכה המשנה:
'…ומסרה ליהושע' – מה ההבדל בין מילת "ומסרה" למילת 'ונתנה'? אלא מסירה מלשון 'מסורת', והכוונה לתושב"ע (משנה, גמרא, הלכה וכו') שעברה במסורת מרב לתלמיד עד דורנו אנו, והיא חלק בלתי נפרד מהתורה שבכתב. חשוב לציין שבהזדמנות זו עסקנו בשאלת אמינות ואמיתות התורה והיהדות ונגענו בשני נקודות מרכזיות:
- מעמד הר סיני שהיה מול עם שלם (כמה מיליונים) דבר שלא ניתן להמציא או להכחיש. כפי שלא ניתן להמציא את המהפכה הצרפתית כך גם אין אפשרות להמציא אירוע שכזה. בשונה מהדתות האחרות, כאיסלאם או כנצרות שמבוססות על עדות של אדם בודד שסחף אחריו כת מאמינים.
- דבר נוסף ומרכזי שמעיד על אמיתות התורה, היא שקיימת לה רק גירסא אחת. דבר זה הינו מדהים שלמרות כל התלאות והצרות שפקדו אותנו במהלך כל הדורות בכל גלות בו היינו, התורה נשארה כמות שהיא, ללא רבב של שינוי, אפילו בקוצו של יו"ד. בשונה מספרי הקודש של הדתות האחרות שמלאות בגירסאות שונות. משה אמת ותורתו אמת!
המשנה ממשיכה:
"הוו מתונים בדין" – ברובד הפשוט הוראה זו אמורה לדיין שלא ימהר לחרוץ את הדין לנדון, אלא ללמוד בצורה טובה את התיק, ורק לאחר מכן לפסוק את הדין בהתאם להלכה.
מה נלמד לעצמנו – גם כאשר חבר פגע בנו בצורה כלשהי, לא למהר לשפוט אותו בצורה שלילית, ננסה להבין קודם כל מה קרה, לפעמים כאשר מדברים ומבררים רואים תמונה שונה לחלוטין. ואף אם באמת נוכחנו לדעת שאכן זה באמת קרה, ננסה להבין מה הגורם, מהי הסיבה שגרם לו לנהוג בצורה בה הוא נהג, נלמד זכות.
זה מחבר אותנו לשתי הדרכות נוספות במסכתנו: א. הוי דן את כל האדם לכף זכות'. ב. 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'- במילים אחרות כל עוד אתה לא בנעליים שלו, אתה לא יכול לשפוט אותו. ואף פעם לא תגיע לנעליו.
הדרכה זו של חז"ל, מועילה לא רק לאותו פוגע, אלא גם לחיים שלנו: א. על ידי הסבלנות חסכנו מעצמנו כעס מיותר, שהשפעתו השלילית החמורה ידועה ומפורסמת (אגרת הרמב"ן). ב. 'מדה כנגד מדה' – כמו שדנו את חברנו לכף זכות, כך ינהגו כלפינו כאשר נגיע לבית דין של מעלה.
ממשיכה המשנה:
"העמידו תלמידים הרבה" – פירוש: הפצת התורה והאדרתה, בישיבתנו ובשכונתנו ולכל דורש.
מה נלמד לעצמנו – כיצד נוכל לקיים מימרא זו, במידה ולא זכינו להיות רבנים או מורי הוראה בישראל? התשובה לכך היא: 'עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר'. תמיכה וסיוע לאברכים לומדי התורה, בכסף, אוכל ובכל תמיכה אחרת, הרי שקיימנו את דברי חז"ל 'והעמידו תלמידים הרבה..' שהרי בזכות העזרה שלנו הם זוכים ללמוד תורה בבטחה וללא דאגות, ומובטח לנו שכר גדול על כך.
"ועשו סייג לתורה" – סייג הכוונה גדר והרחקה מהחטא.
מה נלמד לעצמנו – לקבל על עצמנו קבלה טובה, קבלה שהיא לא בהכרח אסורה, אלא דבר שהוא מעבר לחובה ההלכתית, וזאת על מנת לשמור על עצמנו מעבירות. אציין דוגמא אחת, מעשית וחשובה: לא לדבר על חבר עם בן אדם אחר גם אם הדיבור עצמו אינו אסור, על מנת שלא נדבר עליו לשון הרע.
שלוש הדרכות אלו מקבילות לשלושת העמודים עליהם העולם עומד המוזכרים במשנה הבאה (משנה ב') משמו של שמעון הצדיק:
- והעמידו תלמידים הרבה כנגד עמוד התורה (הפצת והגדלת התורה).
- ועשו סייג לתורה כנגד עמוד העבודה (אחד מהפירושים לעבודה הוא קיום המצוות).
- הוו מתונים בדין כנגד עמוד גמילות חסדים (לדון את האדם לכף זכות זה בבחינת גמ"ח).
ואסיים בסיפור נפלא המשקף את מה שלמדנו:
פעם אחת השתתפתי בהלווייתו של רבי אלעזר ריבלין ז"ל, אחד מנקיי הדעת שבירושלים'. מספר גאון החסד הידוע רבי אריה לוין זצ"ל. 'לאותו נפטר חשוב היה ידיד נעורים וחבר במשך שנים רבות שגם עבדו יחד כשלושים שנה. לאחר שהתחיל מסע הלוויה, כאשר המשפחה והידידים פוסעים בדמע ובדממה. אני מבחין שהחבר הוותיק כבר פורש מההלוויה שרק עכשיו התחילה. משום מה החליט שלא ללוות כראוי את המנוח בדרכו האחרונה. 'כנראה יש לו משהו חשוב מאד', אני חושב לעצמי. אך לא. אני רואה אותו בסך הכל נכנס לחנות פרחים סמוכה בכדי לקנות עציץ… ואני חושב לעצמי: כך נוהג חבר לידידו הקרוב, שנים רבות כל כך, שהיטיב איתו רבות בשנות חייו? משתמט מלגמול חסד של אמת? האמנם לא מצא לעצמו זמן מתאים יותר לקנות פרחים ועציצים רק בעת מסע הלוויה? כדי שלא לעבור על מצוות 'הוכח תוכיח את עמיתך', נגשתי אליו, הוכחתי אותו ואמרתי לו: אולי תסביר לי? הלא גם אני הייתי חבר משך שנים למנוח, כמוך. איך פרשת מהלוויה סתם כך בכדי לקנות עציץ? האם באמת לא מצאת לעצמך זמן מתאים יותר לכך? לא התכוונתי לקבל תשובה. אך להפתעתי הוא פותח ומסביר לי: מזה שנים אני מטפל בחולה צרעת, בודד ומסכן. אתמול הוא מת. בגין סכנה חמורה של הידבקות והתפשטות המחלה החליטו הרופאים, שאינם יהודים, לשרוף את כל בגדיו וחפציו, בתוכם היה גם זוג תפילין. כיוון שאני הייתי היחיד ששמר איתו על קשר בשנות חייו, ידעתי מכך, והתקוממתי בכל כוחי. השתדלתי ועשיתי הכל בכדי שלא ישרפו את התפילין. ואז סוכם ביני לבין הרופא האחראי שעד שעה שתים עשרה בצהרים אביא עציץ, התפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס ויגנזו בתוך האדמה כפי שנפסק בהלכה. מוכרח הייתי איפה לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפילין בכדי שהן לא יישרפו… 'מאז', הוסיף רבי אריה לוין, 'קבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות'.
מסיפור זה נלמד שגם כאשר העובדה נראית לעין כנוטה יותר לכף חובה חייבים לדון לכף זכות.
בברכת חופשה נעימה לתלמידים היקרים!