הרב דוד מורנו

נס פך השמן – עומק נס חנוכה

חנוכה מיוחדת בניסיה. ישנם שני מאורעות מרכזיים הקשורים לימי החנוכה: נס הניצחון במלחמה ונס פך השמן. על נס ניצחון המלחמה מסופר בהרחבה בתפילת 'על הניסים' שאנו מוסיפים בימי החנוכה:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו… מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּ ה.

ועל נס פך השמן מספרת הגמרא במסכת שבת [כא, ב]: 

כשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

השאלה הידועה שנשאלת כל שנה היא: מדוע עיקר חג החנוכה סובב סביב נס פך השמן ואילו נס הניצחון במלחמה לא מוזכר כלל באיזושהי מצווה או מנהג במהלך החג. במילים אחרות, מהו המיוחד בנס פך השמן, מה מצאו דווקא בשמן שבו נעשה הנס המשמעותי הזה. אם נעמיק עוד, יש לברר מהו עומק המלחמה עם היוונים ומהו עומק הנס.

ננסה להעמיק ולהתבונן מהי אותה תרבות יוונית קלוקלת, בה וממנה נלחמנו ונזהרנו, ונזהרים עד היום, ומתוך כך נבין את עומק ענין נס פך השמן. יוון עסקו בשני רעיונות שונים. תחום עיסוק מרכזי אחד היה העיסוק בתרבות היופי ובפיתוח הגוף והספורט. מנגד, האומה היוונית פיתחה גם את הפילוסופיה. העולמות היו רחוקים זה מזה. בפני היווני המצוי היו שתי אפשרויות: או לדבוק בתרבות הגוף ובחיצוניות, או לדבוק בהעצמת הרוח והפנימיות. מאבקם של היוונים בישראל היה על יכולת החיבור שבין עולם הקודש לעולם החול.

מנגד, קובע מרן הראי"ה קוק [עין אי"ה, שבת, שם] שאצל עם ישראל המצב הוא אחר:

לא כן ישראל! עליהם נאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים' – מלכות העוסקת בהנהגה מדינית, וכהונה העוסקת בהנהגה רוחנית, מאוחדות ומלוכדות.

עם ישראל לא נברא ליצור "ישיבת כֹהנים", כי אם "ממלכת כֹהנים" – ממלכה הבנויה מצבא, משטרה, כלכלה, תעשיה מפותחת, אקדמיה ועוד. עיקר גזירותיהם של היוונים מוקדו לנקודות ההשקה בין שמים לארץ. הם גזרו על השבת, שכן עיקרו של עונג השבת הוא במצוות האכילה והשתייה. לשיטתם לא יכולה להיות כל קדושה באוכל. הם גזרו על המילה, שכן לטענתם לא תיתכן קדושה במקום הגופני ביותר של האדם. במלחמה זו נגד היוונים, מסביר הראי"ה, דווקא החשמונאים הכהנים היו הלוחמים:

הכֹהנים העוסקים ברוח הקודש של עם ישראל ושומרים עליה, הם הם הלוחמים בעוז ובגבורת הגוף.

אצל החשמונאים – העולמות היו מחוברים. מתתיהו, הכהן הגדול שעמד בראשם, כלל בתוכו, כמו כל כהן גדול ראוי, את כל המעלות. על פי דברי חז"ל (תוספתא, יומא, א, ו) הכהן הגדול היה גדול מאחיו לא רק בקדושה וביראת שמים, כי אם גם בנוי, בעושר ובכוח. הוא היה היפה ביותר מבין הכֹהנים, החזק מביניהם, והעשיר ביותר. הכהן הגדול כלל בתוכו את כל המעלות החיצוניות והפנימיות כאחד. בנקודה זו, לא יכלו היוונים לגעת.

במלחמה זו רבים וטובים סרו מן הדרך הישרה, והתפתו אחר תרבות יוון הקלוקלת, לנתק בין שמים לארץ, ולהדבק בארץ. בבחינת "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".

אך החשמונאים, הכֹהנים הלוחמים, חיפשו את פך השמן הטהור. אותו פך שמן החתום בחותמו של כהן גדול. נר במהותו הינו חיבור בין עולם החומר הגשמי (שמן או שעווה), לאורו הרוחני. זה מה שהחשמונאים חיפשו. חיפשו את השמן ואת האור הטהור. נקודה שורשית זו קיימת בישראל, המחברת בין גוף ונשמה, לא כבתה בכל הגלות הקשה והארוכה, במשך אלפי שנים עם ישראל נשאר בקדושתו הנצחית בכל ארצות גלותו. היכולת לחבר בין שמים לארץ, בין רוח וחומר, מתוך טהרה פנימית, זהו מהות עם ישראל, בגלות אך בעיקר בארץ ישראל.

נס פך השמן נתפס כסמל ואות לדורות הבאים, ודווקא אותו אנו מדגישים בחנוכה, ולא בכדי. היוונים בניסיונם לעקור את היהדות מעם ישראל, טימאו את כל השמנים. הם לא שפכו את השמן כי אם טימאו אותו. הם רצו שיישאר שמן, אבל שמן טמא. שמן מנותק מהאור. השמן אותיות נשמה. היוונים רצו לטמא את הנשמה היהודית, להטביע בה מחשבות פיגול וניתוק. לפגוע ב"נשמה שנתת בי טהורה היא", בשמן הטהור שבמקדש הפנימי.

לפעמים גם כיום יש המנסים לנתק בין שמים לארץ, בין חומר ורוח, בין קודש לחול, וגם כיום יש מצבים ש'השתבשו הדעות, ונטמאו הנשמות הטהורות של עם ישראל'. או אז צריך להתבונן פנימה, למצוא את פך השמן הטהור, את הנקודה היהודית המצויה בעומק נפשו של כל יהודי, נפש המסוגלת לחבר שמים לארץ, "ומפליא לעשות" לחבר גוף ונשמה. ולתקן עולם במלכות ה'.

שנזכה להעלות אור חדש במהרה בהיכלו.

חג שמח!