הרב דוד ארוסי
מהלך ניסי חנוכה
על פי שיחות הרב צבי יהודה[1]
חנוכה משופעת בניסים, ננסה להתבונן בניסים השונים בחנוכה דרך שיחות הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לחנוכה. הבנה נכונה של הניסים הללו יכולה לתת הדרכה לחיים נכונים ובריאים במציאות שלנו.
- נס של ארץ ישראל
נפסק בהלכה שבחנוכה אנו אומרים הלל בתפילה, ואילו בפורים אנו לא אומרים הלל אפילו שזה היה נס כלל ישראלי באופן ברור, יש מקום לברר מהו החילוק בין המועדים הללו.
רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל מאריך לבאר את ההבדל היסודי שבין המועדים, ואת מיוחדותם של ימי החנוכה. הוא מציין את הגמרא במגילה [יד, א] שפורים הוא נס התרחש בחוץ לארץ לכן לא אומרים עליו הלל, ואילו נס חנוכה שהתרחש בארץ ישראל לכן אנו אומרים הלל שלם. במילים אחרות, חז"ל אומרים לנו ש"נס של ארץ ישראל" שונה במהותו מנס שבחוץ לארץ, ולכן אומרים עליו הלל, והסיבה לכך היא שהופעת כלל ישראל בשלמות זה דווקא בארץ ישראל.
כאשר מרן הראי"ה קוק מבאר את המיוחדות שבארץ ישראל, הוא מתבטא עליה שהיא "הטבעיות והנורמלית שלנו" כלומר המקום הטבעי והבריא ביותר לעם ישראל [אורות, ארץ ישראל א]. השכינה שורה דווקא בארץ הזאת ועל כל מה שנמצא בה, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה" [דברים יא, יב], על ההרים והגבעות, על פירותיה ועל אנשיה. בחתם סופר [סוכה לח, א] אנו מוצאים את הביטוי "פירותיה הקדושים", ומשווה החתם סופר בין עבודת הקרקע להנחת תפילין, וכמו שיש מצוות הנחת תפילין יש מצווה לעבוד את אדמת ארץ ישראל.
אז גם היום, אנו נמצאים בתקופה של נס, כל הגויים נמצאים סביבנו ואנו באמצע, בבחינת "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב [במדבר כג, ט] ועדין חיים וקיימים פה. הימים ההם הולכים ומתגלים בזמן הזה.
- נס הניצחון ונס פך השמן – מהלך אחד בחנוכה
הלכות חנוכה מובאים במסכת שבת, פרק שני [כא, ב] ובמסכת סופרים [כ, ו]. הגמרא בשבת כותבת שלאורך ימי החנוכה אנו מברכים שני ברכות, "להדליק נר של חנוכה" שזה ברכת המצוות, "ושעשה ניסים" שזה אינה ברכת המצווה, ואז מדליקים, כך נפסק ברמ"א בשו"ע [תרעו, ב]. ואילו במסכת סופרים כתוב שמברכים "להדליק נר של חנוכה", מדליקים ואומרים "הנרות הללו" ואח"כ מברכים, "שעשה ניסים" לא כמו שאנו נוהגים.
ההגהות מיימוניות מביא את ההלכה הזאת במסכת סופרים ואומר: "כך נהג המהר"ם מרוטנבורג", כלומר מכיון שיש הפסק ומוכח שברכת ש"עשה ניסים" אינה ברכת המצוות, יש להדליק לפניה.
ניתן להסביר שיש מחלוקת בהגדרת דין הפסק וברכות ויש חשיבות שיהא "עובר לעשייתן", אבל נראה שיש כאן הבדל יסודי בין השיטות: ברכת "להדליק נר" היא ברכה פרטית הקשורה לנס פך השמן, ולעומתה ברכת "שעשה ניסים" היא ברכה כללית הנוגעת לכל הניסים שנעשו באותה תקופה. בחנוכה יש שני סוגי ניסים: נס פך השמן, שבאופן ניסי הופיע שמן נוסף בנורת המקדש, וכולו נס שמיימי, ומאידך הנס המלחמתי שהוא נס שמתגלה מתוך פעולת בני האדם. לכאורה ניתן לחלק בין נס שנעשה בדרך הטבע כלומר ע"י ודרך מעשי בני האדם, ובין נס שכולו שמיימי. וזהו דעת המהר"ם ומסכת סופרים, ולכן לדעתם יש להבחין בין שני סוגי ניסים ע"י הפרדה בין הברכות.
לעומתם השו"ע והרמ"א שפסקו כמו המהרי"ל שלא הפריד בין שתי הברכות, הבין שעל אף העובדה שיש כאן שני סוגי ניסים, אך שניהם מהלך אחד שחנוכה כלולה משניהם כאחד.
- הבנת הניסים בעולם
ישנם כמה דרכים להבין את מהות הניסים בעולם, יש המבחינים בין ניסים שמימיים לבין נסים שנעשו בדרך הטבע ע"י מעשי בני אדם, יש החושבים שכל הניסים הם אלוקיים ללא התערבות יד אדם.
אך האמת היא, מבאר רבינו הרצי"ה, שכמו שהקב"ה מתגלה בנס כך הוא מתגלה בטבע, ויש מדרגות בהתגלויות האלו. בשטף מרוצת החיים, ניתן חלילה לשכוח שכל תופעות העולם הן גילוי אלוהות, "לית אתר פנוי מיניה כלל", ובגלל זה לא מבחינים בהתגלות הבורא בנבראים. דבר זה התבטא במצעדים הצבאיים בשנות הקמת המדינה, שם הניפו את הדגל של "כוחי ועוצם ידי", אבל מצד האמת גם כיבוש הארץ לפני שבעים שנה היה כולו בצורה ניסית, רבים ביד מעטים, המוני ערבים ברחו מהארץ, הצהרת בלפור שכמעט נדחתה, הכרזת המדינה, כל אלו הן התגלות של נס אלוקי במעשים שלנו, שנראים לכאורה טבעיים.
חנוכה הוא החג האחרון שחז"ל קבעו, וחז"ל רצו לצייד אותנו בצידה לדרך, הבנה שורשית של קדושת הזמנים. בחנוכה אנו נפגשים בשני סוגי הניסים, נס גלוי [פך השמן] ונס נסתר [המלחמה] שלא תמיד שמים לב אליו. חז"ל מלמדים אותנו ששניהם ניסים, מהלך אלוקי אחד, שני צדדי נס שבמובלעים בנס אחד, ההכרה האמתית היא שהקב"ה מתגלה ע"י כל המעשים, לא רק בצד אחד שמימיי של נס, אלה בכל המציאות.
ממילא ניתן להבין את מיוחדות ימי חנוכה ולמרות שאינו מועד רגיל, אין בו סעודות של ממש, אין בו איסור מלאכה, ומלבד הלל והדלקת נרות אין עוד כלום, יש בו מסר חשוב עבורנו. בימים ההם בזמן הזה, אנו מחויבים לראות ולהרגיש איך בימים האלה אנו מגלים את שמו ית' בעולם במובן הכלל ישראלי וגם במובן הפרטי, ולא לראות את היום- יום כדבר המנותק מקודש, אלא הוא הוא הקודש, ודרכו ניתן לראות את הנהגותיו ית' בדיוק כמו הניסים הגלויים. אחדות אחת בעולם.
[1] שיחות רבינו, חנוכה תשל"ג, נר רביעי.