הרב אביהוד בן יהודה

סגן ראש הישיבה

בדין כהן שאינו מתענה האם יכול לעלות לס"ת בתענית

במאמר זה נדון בשאלה המצויה, אודות אדם שלא מתענה ובמקרה זה, כהן, האם ניתן להעלותו לתורה בתעניות ציבור, כי"ז בתמוז ותשעה באב.

איתא בבית יוסף (או"ח סי' תקסו): כתב מהר"י קולון בשורש ט: מעשים בכל יום כשאין כהן מתענה יוצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה. ע"כ. ונראה מדבריו, שאין עומד לקרות בתורה מי שלא התענה. 

וכן פסק בשו"ע (תקסו ס"ע ו):

"יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור, מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה".

אם כן מפורש להלכה שכהן שאינו מתענה אינו עולה לקרוא בתורה.

אולם נחלקו הפוסקים, מה הדין אם קראוהו לעלות?

• דעת הבית חדש (סי' תקסו):

"ודבר פשוט שאם טעו וקראו לספר תורה אותו שאינו מתענה יעלה ויברך שאין כאן איסור כל עיקר… אלו שנהגו לכתחילה שלא לעלות. אבל אם כבר קראוהו עולה".

לדבריו, לאחר שכבר קראוהו לעלות, יעלה. ביאור דבריו נראים ע"פ דבריו המאירי במסכת מגילה (כד, א): "זה ששנינו שקטן קורא בתורה, הטעם לכך כי אין הכוונה בקריאת התורה אלא להשמיע לעם, ואין זו מצווה גמורה כדי שנאמר בה הכלל שאמרו (ר"ה.כט) שכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את האחרים ידי חובתם". עכת"ד.

עולה מדברי המאירי מאחר ומעיקר הדין קטן וכן אישה יכולים לקרוא בתורה, שהרי כל חובת הקריאה בתורה בציבור זה בכדי להשמיע לציבור, ואין זה בכלל של "כל שאינו שמחויב בדבר אינו מוצא את המחויב".

• הט"ז – חולק על הבית חדש וזה לשונו (שם ס'ק ז):

"ומשמע לי לענין קריאת התורה יש חשש ברכה לבטלה… דהא צריך לברך על הקריאה אף ע"פ שבירך בשחרית, אלא על כרחך משום הקריאה בציבור יברך שנית וזה לא שייך אלא למי שהוא מתענה אבל למי שאינו מתענה הוי ברכה לבטלה, על כן אפילו אם אין מי שיוכל לברך או שאין כהן אחר אפילו הכי לא יקרא מי שאינו מתענה, ולכן נראה דאפילו קראוהו כבר לא יעלה דהוי ברכה לבטלה".

ומדבריו ניתן להקשות על דברי הב"ח, שהרי יש כאן ברכה לבטלה. אלא שניתן לומר שנחלקו האם ברכות התורה הם ברכות שבח או ברכת המצוות, הב"ח סובר מאחר וברכות התורה הן ברכות השבח ואינם ברכות על התענית שהרי אינו מזכיר בברכותיו ענין התענית כלל, וכן אינו מברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו, אלא משבח להקב"ה שנתן לנו תורה וכו' לכן אין בברכותיו ברכה לבטלה כלל אע"פ שאינו מתענה.

ועל סמך סברא זו פסק הגר"מ אליהו זצ"ל (מקראי קודש, הרב הררי, שלש תעניות, עמ' 61) שמי שקראוהו בתענית לעלות לתורה והוא אינו מתענה ומתבייש לומר איני מתענה, יעלה ויברך ואין בברכותיו ברכה לבטלה.

מאידך בילקוט יוסף (מועדים עמ' 546) כתב שכהן שאינו מתענה גם אם קראוהו לא יעלה לתורה.

לכן למעשה, לכתחילה יצא מביה"כ, אך אם קראוהו יאמר איני מתענה אך אם הוא בוש לומר איני מתענה יעלה ויברך.

מה הדין אם הכהן מסרב לצאת מבית הכנסת או שקשה לו לצאת מפאת חולשה וכו'?

דין מעניין כתב בשו"ת חזון עובדיה (ארבע תעניות עמ' קי): כאשר אין הכהן רוצה לצאת מבית הכנסת, בזמנינו שירדה חולשה לעולם, ורבים אינם מתענים מרוב חולשה, אין לחוש משום פגם (שלא יאמרו כהן פגום הוא), שהדבר ידוע שיש בני אדם שאינם מתענים, ולכן די שהש"צ יאמר: "אע"פ שיש כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן".

וכן כתב הבית יוסף (או"ח ס' קלה) שאין הכרח שהכהן יצא מבית הכנסת שהרי רב שהיה גדול הדור, קרא ראשון בתורה במקום הכהנים, ולא משמע שהכהנים היו יוצאים מבית הכנסת, ולא מצינו שיצטרך הכהן לצאת מבית הכנסת אלא לעניין נשיאות כפיים, שכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' מצוות עשה.

ראיה לדין זה, יש להביא ממה שמובא בשו"ע (או"ח ס' סו) שאם הכהן קורא קריאת שמע, לא יפסיק כדי לעלות לספר תורה. וכתב הבית יוסף (שם) בשם הרשב"א כי לא אמרו חכמים להקדימו אלא משום כבוד כהונתו כשיכול לעלות, אבל זה שאינו יכול להפסיק מקריאת שמע, אין כאן פגיעה בכבוד כהונתו. ולכאורה הדברים נכונים גם כאן, שמאחר ואינו יכול לצאת וכד' יכריז השליח ציבור אע"פ שיש כאן כהן יעמד ישראל במקום כהן.

להלכה:

• א. כהן שאינו מתענה לא יעלה לקריאה בתורה.**
• ב. אם הוא כהן יחיד בביה"כ, לכתחילה יצא הכהן מבית הכנסת קודם הקריאה.
• ג. אם קשה עליו לצאת או שהוא מסרב לצאת יכריז הש"צ: "אע"פ שיש כאן כהן יעמוד ישראל במקום כהן".
• ד. אם קראו לכהן שאינו מתענה לעלות לקרוא בתורה, לדעת הילקוט יוסף לא יעלה, אך לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל אם מתבייש מהציבור – יעלה.