הרב מיכאל רוזנפלד

איך להרוויח מהקורונה?

אז מי המרוויח הגדול מהקורונה?

"זה נשק שהסינים ניסו לפתח נגד המערב".

"האמריקנים רצו לפגעו בכלכלה הסינית כחלק ממלחמת הסחר".

"כת עלומה מנסה להשתלט על העולם!"

תאוריות קונספירציה היו תמיד, וגם תמיד יהיו, כתופעת לווי של כל זעזוע ומשבר חברתי, קל וחומר עולמי. אפשר להתבחבש בזה באריכות ולנתח את כל ההשלכות העתידיות. אף מומחה לא יכול לשרטט את התסריט הוודאי של העולם שאחרי הקורונה, איך העולם יראה, מה יהיה איתנו, הכל רק השערות. אבל, בתכל'ס מה זה משנה לנו ליום-יום מי ה'אשם' במצב?

המצב הזה נכפה עלינו. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמינו עכשיו זה לא מי הרוויח מזה, אלא איך אני ארוויח מהמצב, איך להפוך את עצמינו למוצלחים וחזקים יותר בעקבות הקורונה?

צר לי לאכזב, אין לי פתרון קסם להשקעה כלכלית גאונית להציע לכם (וגם אם היה לי לא בטוח שהייתי משתף אתכם בזה …J). אני מציע להשקיע במשהו חשוב בהרבה מספקולציות פיננסיות- להשקיע בעצמנו. כן אני ואתה, כל אחד בעצמו.

בעולם ניהול הזמן, או ה- Time Managment בלעז, אנשים לומדים איך להספיק יותר בזמן שיש להם, אבל לא רק, אנחנו לומדים גם איך לבנות וליישם סידרי עדיפויות נכונים. לשם ההבהרה והיעילות נוהגים המנטורים לחלק את כל הפעולות שלנו ל-4 רובריקות:

א. דחוף וחשוב – מטלות כמו לימודים, הגשת עבודות, להתפלל.

ב. דחוף ולא חשוב – לאכול כשאני רעב וכו', לישון וכו'.

ג. לא דחוף ולא חשוב – כמו למשל לראות עוד סרטון של חתול מצחיק ששלחו לי בקבוצה, לצפות בסידרה או להתעדכן בזמן אמת על כמות הנדבקים בנגיף. כשאנחנו עושים את הדברים ברובריקה הזאת, זה לא אומר שאין לנו עיסוקים טובים יותר, זה אומר שזו הקבוצה שאנו נוטים 'לברוח' אליה כאשר יש לנו הרבה דברים חשובים או דחופים אבל לא בא לנו או שאנחנו רוצים להתפנק.

עם 3 הקבוצות אנחנו דיי מסתדרים ביומיום, בסופו של דבר רובינו עומדים ברוב המטלות שעלינו לבצע. הבעיה היא שיש עוד קבוצה אחת.

מהי?

ד. לא דחוף אבל חשוב.

זאת הקבוצה החשובה ביותר, זו שבדרך כלל וללא תכנון מוקדם לא נגיע לעשות אותה. כאשר מנז'ר מגיע לחברה הוא מיסב את תשומת ליבם של המנהלים דווקא לאגף הזה. אלו הדברים החשובים באמת, האסטרטגיים והמהותיים להתפתחות החברה. זו הרובריקה שאיננה עסוקה ב'כיבוי שרפות', פתרון הבעיות הבוערות, אלא בשאלה איך בעלי החברה רואים את ההתקדמות שלה שנים קדימה. אם לא נשקיע בזה מאמץ מיוחד הדברים הדחופים יכריחו אותנו להתעסק רק איתם. לכן בניהול חברה הבסיס הוא לפנות זמן על בסיס קבוע לדברים הלא דחופים שהם החשובים באמת.

למשל, תמיד חלמתי לשפר את הכושר שלי, אולי את האנגלית, ללמוד דף יומי, לגמור לשפץ את המחסן עם אבא, או כל דבר אחר שתמיד חלמתי ולא היה לי את הזמן. כל הזמן אנחנו רצים, מספיקים, 'דחופים', כאילו מישהו כל הזמן 'דוחף' אותנו לאנשהו.

עכשיו אנחנו יושבים בבית, הרבה מאיתנו משתעממים, מקטרים, עושים דברים לא חשובים ולא דחופים, כמו לעלות להורים על העצבים או לריב עם האחים או להתחרות עם עצמינו בכמות הסדרות בנטפליקס שאנחנו מסוגלים לצפות. יש לנו הזדמנות בכל יום מחדש, איננו יודעים כמה זמן המצב הזה ישאר ואיך זה יגמר-

אבל אנחנו יכולים לתת לעצמינו שתי מתנות גדולות: האחת, להגשים חלום, משהו שתמיד רצינו ולא היה לנו זמן ופנאי נפשי ליישם, ללמוד משהו חדש? גיטרה? אולי מסכת בגמרא? לכתוב משהו? או כל דבר אחר שבעוד חודש נזכר בהישג ובסיפוק שעשינו אותו. כל אחד יבחר לעצמו.

אלא, שעל ההחלטה הזו יש מבצע 1+1, בוחרים משאלה שאותה מגשימים ומקבלים את המשאלה מוגשמת + תכונה חדשה יקרה לא פחות, משמעת עצמית, וזו המתנה השניה.

ועכשיו קצת דמיון מודרך. תעצמו עיניים (אין לי מושג איך זה משתלב בכך שאני מצפה שתמשיכו לקרוא את המאמר, אבל אתם ילדים גדולים ותמציאו משהו הולם…) תיזכרו באותה הרגשת חמצמצה בסוף הקיץ שנראה לי שהייתה לא אחת אצל כולנו, "מה עשיתי בחופש? אוווף, שוב הלימודים ובכלל לא הספקתי את מה שרציתי. מישהו רוצה לחזור להרגשה הזו? אני לא…

עכשיו תדמיינו לרגע את עצמכם בעוד חודש, אולי אפילו יותר, יודעים משהו שלא ידעתם, למדתם מסכת, מנגנים בגיטרה, מעצבים אתרים או כל דבר אחר, איזה כיף! איזה גאווה! (כמובן במובן החיובי וכל זה…). הקטע זה לא רק האקורדים החדשים בגיטרה ולא רק הדפים בגמרא, אלא גם עצם העיקרון שאתם הבעלים על החיים שלכם! אדם חזק הוא זה ששולט על החיים לו ומחליט לאן הוא מוביל אותם.

אתם לא נותנים למאורעות לנהל אתכם, אתם מנהלים אותם! החלטתם ועשיתם! תחשבו איזה סיפוק! איזה הנאה!

נראה לי שזה בדיוק הזמן להוכיח לעצמינו מי אנחנו באמת ולמה אנחנו מסוגלים!

אוהב אתכם ומתגעגע,

מיכאל