הרב אושרי כהן

"תשבו כעין תדורו"

התורה כותבת לנו את הטעם למצוות ישיבה בסוכה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג). וחלקו התנאים בגמרא בפירוש טעם זה: "ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם" (סוכה יא, ב).

ויש לברר, מדוע קיימת חובה הלכתית לגור בסוכה, שהרי אם מצוות סוכה היא זכר למה שהיה במדבר מספיק היה שנבנה סוכה בלי צורך לשהות בה לאורך כל שעות היממה, היה מספיק לשבת בה לרגע קל מידי יום וכד'. בנוסף יש להבין, מה העניין של 'תשבו כעין תדורו' – מדוע אנו חייבים לעשות את דברי הקבע (כאכילה ושינה) בסוכה?

יתרה מכך, השאלה מתעצמת  בעיון בדברי הרמב"ם בסוף הלכות לולב (ח, יב והלאה):

"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתרה, שנאמר "ושמחתם, לפני ה' אלוהיכם–שבעת ימים"… מצוה להרבות בשמחה זו…".

איך נוכל לשמוח שמחה שלימה כאשר אנו יוצאים מאזור הנוחות המוגן והאהוב שלנו, ועוברים לגור בחדר בגודל של מטר, העשוי מכמה קרשי עץ, והרבה חורי אוורור. בלי מזגן מרכזי, ובלי כל החפצים שאליהם אנו רגילים?

לשאלות אלו נאמרו כיוונים מגוונים, מבטים שונים בהבנת מהות החג, אסקור כמה כיוונים ואוסיף מבט שונה:

כיון ראשון, היו שאמרו כי דווקא הישיבה בסוכת ארעי מובילה אותנו לשמחה אמיתית. לדבריהם, שמחה אמיתית אפשר להשיג רק לאחר שמבינים כי חיינו בעולם הזה הם חיים ארעיים. "העולם הזה דומה לפרוזדור" (אבות ד, כא), ואדרבא מי שחושב שהעולם הזה הוא התכלית שלנו והוא הקבוע, יגיע לעצבות. כל כשלון, קנאה או תאווה יכולים להפיל את רוחו וגורמים לאותו אדם להרגיש של חוסר, או לחילופין שהוא לא מוצלח. אולם כאשר האדם יבין שהעולם הזה הוא ארעי וחולף והינו רק פרוזדור בפני העולם הבא, וכאשר אדם יפנים באמת, שהוא בא לעולם הזה בכדי לבצע שליחות מסוימת, ולאחר מכן יחזור לבית הקבע המפואר והרוחני שלנו, בלי שום צורך לדברים גשמיים וארעיים, אלא רק זכויות ומעשים טובים, הוא אינו מקנא באיש, אלא שמח ומסתפק במה שיש לו. ואת המשאבים והאנרגיות הוא ישקיע בוודאי בטיפוח הבית האמיתי, ולא על המקום הזמני בו אנו נמצאים לתקופה קצרה. ראה עוד בהרחבה בספר 'דרכי מוסר' (הגר"י ניימן).

כיוון אחר שהביאו האחרונים, מהות חג הסוכות מזכירה לנו את העיקר השלישי מעיקרי האמונה לרבי יוסף אלבו (ראה עוד ספר העיקרים, העיקר השלישי) והוא: השגחה פרטית. עצם היציאה מהבית המוגן לדירת ארעי מודיעה כי אנו נתונים בידיו של הקב"ה ומבטאים את הביטחון שלנו בה'. לא צריך גג בטון כדי להיות מוגנים, מספיק סכך רעוע מענפים, כל עוד השי"ת מגן עלינו. אנו לא זקוקים לשום דבר חומרי, אלא רק להתחבר לקודש, להיות עומדים "לפני ה'", ואז הכל מסתדר. רעיון עמוק זה מבוסס על דברי של מרן הראי"ה קוק זצ"ל (נתיבה, תשרי, תרצ"ה, מאמר 'הסוכה', מאמרי הראי"ה עמ' קמט) שכותב:

'דבר ד' הוא המחזק ומבצר את מחיצותיה הקלושות של הסוכה. חוקת התורה אשר קבעה שם דירה לסוכה, היא היא הקיימת ומקיימת לעד. ואם כלי משחית היותר חדשים יכולים לפרוץ פרץ נבעה גם במבצרים היותר חזקים, הרי אין בכוחם ובכח כל כלי יוצר, לפרוץ ולהפיל את החומה הבצורה של חוקת התורה, של דבר ד".

הרב מוסיף פה רובד עמוק נוסף, לדבריו, לא רק שהסוכה היא סממן לביטחון מוחלט בקב"ה, אלא היא ההגנה הטובה ביותר מפרעות הזמן והמקום. בסוכה אדם מוגן, לא רק מפגעים גשמיים אלו גם מפגעים רוחניים, "צלא דמהמנותא" כדברי חז"ל. וראה עוד בדבריו של הגר"ח ארנטרוי זצ"ל בספרו 'קומץ המנחה'.

לענ"ד, ניתן להעמיק רובד נוסף, (ויש הרבה להרחיב, ואין כאן מקומו), לפי שני הכיוונים שראינו, מחד הארעיות בעולם הזה והשמחה שבעקבותיה, ושנית הביטחון המוחלט בו ית'. ניתן לומר ששני פנים אלו הינם גם כן זכר ליציאת מצרים, שני כוחות שהושרשו בנו מאז ע"י אבות האומה. הביטחון ביציאה לדור בסוכה ארעית, מזכיר לנו את הביטחון של עם ישראל ביציאת מצרים כאשר היה מוכן לצאת מדירת הקבע שלו – ארץ מצרים, שהיוו את מרכז החיים הגשמיים שלהם, לדירת ארעי – למדבר, מקום ארעי, מקום לא נוח, ללא מקום לגור, מלא נחשים ועקרבים, בלי לדעת דבר, צעד שהינו ביטוי עצום לארעיות, ויחד עם זאת עשו את זה בביטחון מוחלט ברבש"ע.

דבר זה הינו הזכות העצומה העומדת לנו, לטובה, בימי הדין, כאשר אנו עומדים בחודשי אלול-תשרי, מלאי פחד מאימת הדין, ואף אחר שנחתם הדין ביום כיפור, עדין נשאר גמר הדין עד הושענא רבא, ואז יוצאים לסוכה, הארעית, תוך כדי הדגשת הזמניות יחד עם הביטחון בו, דבר זה מהווה את הדגל שלנו, לעמוד לפניו, באהבה ולזכות בדין, כדברי הפסוק: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה…" (ירמיהו ב, ב), ביטחון זה, הוא יסוד האהבה והקשר בינינו לבין הבורא. ורק כך אפשר להגיע לשמחה אמיתית בו, בתורתו ומצוותיו ית' (ראה במדרש 'לקח טוב').

חג שמח!