הרב דוד ארוסי

שביל הבחירה

כאשר אנו באים לשוב בתשובה, יש את החרטה, הוידוי והקבלה לעתיד. נחלקו הראשונים האם חובת התשובה הינה מצווה (רמב"ן דברים ל, יא) או שהתשובה היא מחסד ה' עלינו להתנקות ולהתקרב אליו ית', ואדם שרוצה וזוכה להתקרב, יעשה מצוות עשה ע"י וידוי בפה (רמב"ם תשובה א, א, חינוך שס"ד,א). אבל מהו הגדר של התשובה, האם יש לזה שיעור כמותי? באכילת מצה יש משקל, ומה בתשובה. הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ב) מגדיר את ההגדרה לתשובה וכותב:

ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.

ממילא, משמע ברמב"ם שתשובה שלימה היא ברגע שאדם מגיע למצב שהקב"ה יכול להעיד עליו שלא ישוב לחטא זה.

שואל הלחם משנה (שם) את השאלה המתבקשת, והרי אם אדם מגיע לסיטואציה שיעיד עליו יודע תעלומות, וזהו גדר התשובה, סימן שביטל את היצר, ואם אין יצר אז אין בחירה חופשית, הייתכן? שהרי אחד מיסודות האמונה היא הבחירה החופשית של האדם.

אך לפני שנעמיק בהבנת יחס תשובה-בחירה, נברר את ענין הבחירה, מה משמעות הבחירה, ומה בכך שאין לאדם יכולת בחירה?

כדי להבין את העניין, נעיין בגמ' הבאה העוסקת בעלית משה למרום להוריד תורה לישראל (שבת פח, ב):

"ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?… אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. – אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה… אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה – לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה – זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה – לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה – כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא.

מספרת הגמרא, כשעלה משה רבינו לקבל את התורה שאלו המלאכים מה לבן היילוד הזה בנינו? ובקשו הם לקבל את התורה, אומר להם משה, מה להם ולתורה, וכי יש להם תאוות? רצונות? הם עושים תמיד את רצון השם! האם המלאכים לא ידעו שהם עושי רצונו ואין להם את הבחירה וממילא מה להם ולציווי התורה, הרי ברור שהם ידעו זאת. אלא הם רצו לקבל את אותו התורה בצירוף אותיות אחר, עליונה יותר, שמימית יותר, כדבר הרמב"ן (בראשית, הקדמה):

עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות…. בענין הזה שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות והי' אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות".

אם כך, אומר לנו הרמב"ם שישנם צירופים אחרים לתורה, והם ביקשו את התורה האחרת, האלוקית יותר. מה ענה להם משה, הרי אם מדובר בתורה אחרת בלא מצוות מעשיות כשלנו, מה השייכיות לרצונות ולתאוות שהוא שואל אותם וכו'. אך כנראה יש כאן משהו גדול יותר, עמוק הרבה יותר.

בעומק הענין, השאלה הנשאלת כאן היא מה 'מרוויח' כיכול הקב"ה מנתינת התורה, שהרי אם הוא נותן את התורה למלאכים שכבר ממילא עושים את רצונו, אין כאן תועלת מיוחדת לתורה, אבל אם נותן לעם ישראל, קרוצי חומר, בעלי יצר שכל הזמן צריכים לברר את יצרם ולהתגבר עליו ע"י בחירה, וכך לדבוק בהשם, וזה מה הקב"ה רוצה. הקב"ה רוצה רק את הבחירה של האדם, ההתגברות למרות הקושי.

לאחר הבנה יסודית זו, נחזור לשאלת הלחם המשנה, ששאל איך יכול להיות לפי הרמב"ם שהגדרת תשובה היא עדות הקב"ה לתשובה מוחלטת "שלא ישוב לכסלתו עוד", משמע ביטול הבחירה. והרי בחירה היא מיסודות האמונה. מבאר הלחם משנה:

ויש לומר דפירושו כך, שבשעה שהוא עושה תשובה צריך שיקבל עליו לעד להשי"ת שלא ישיב לזה החטא לעולם, והוא על דרך ואעידה לי את השמים ואת הארץ, שמקבל עליו לעדים השמים והארץ… הרי כיון שאנו אומרים לו שלא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו, הרי אנחנו מקבלים אותו לעד על ככה.

משמעות דבריו, בזמן שאדם עושה תשובה והוא בטוח בדרכו, עד שהקב"ה מעיד עליו, שבאותה שעה שלא יחזור על חטא זה, זוהי תשובה שלימה. אבל אנחנו כבני אדם, מחר עם יצר חדש, ויכולת הבחירה מתחדשת. ממילא בזמן שהאדם מתגבר ועושה תשובה, בו בזמן יש בחירה, ובאותו רגע מבטל את הבחירה כשבוחר בטוב, ולמחר שוב חוזר היצר ויש מימד של בחירה חדשה, עליונה יותר, אפשר לומר "בחירה מתוך הכרעה". ממילא, זה מתאים עם דברי רש"י בדברים (ל, יט ד"ה ובחרת): "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים", כלומר הקב"ה מורה לנו לבחור בטוב, במצוות, ולעזוב את המוות ואת הרע, זוהי הבחירה. אף בזמן התשובה היצר בוער בנו כמו אש, ומדרגת התשובה כעת אינה מתוך "ושבת אל השם אלוקך" אלא מתוך "ובחרת בחיים".

אולם יש בזה רובד נוסף, עומק גדול יותר, לא מספיק לשוב בתשובה על חטא פרטי אם הכיון והמסילה עקומים. יש שני סוגים של מצוות יש מצוות שהם נכנסים לחיוב של שכר ועונש, ואילו יש מצוות שהן הנהגה שמביאות לכדי כל המצוות כולן. הלחם משנה מלמד אותנו שכמו שיש חיוב על האדם לחנך את ילדיו לא לחטוא ולשוב מהעוונות, יש עליו גם חיוב ללמד אותם "ובחרת בחיים", דרך של חיים, דרך חיים של תורה ומצוות, וכשהוא יעלה על המסילה המיושרת – הם ימנעו מלחטוא באופן אוטומטי.

הדרך לתשובה אמתית שאליה מתכוון לחם המשנה, היא לתקן ולבנות דרכים ושבילים שאם האדם יצעד בהם, ממילא הוא ימנע מלעשות עבירות. והדרך הוא זה שצריך לתקן, ואיך מתקנים ובונים דרך, השורש לזה הוא שאדם צריך לחנך את עצמו ואת ילדיו במחשבה, דיבור ובמעשה. כלומר, מחשבות נקיות בסופו של דבר מקרבות את האדם לעשיית המצוות. עיסוק במעשים טובים מקרבים את האדם לעשיית טוב ולמצוות. ומכאן ניתן להבין מה הכוונה "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא", אם הקב"ה רואה שהאדם לא רק מחפש דרכים לחזור בתשובה על חטא ספציפי זה או אחר, אלא הוא מנסה לבנות ולמצוא שבילים חדשים ללכת בהם, מחשבות נקיות וטהורות, לרדת לשורש, ולא רק להתחטא על עבירות העבר, זה העדות השלימה.

אם כן, ניתן ללמוד מכאן שעיקר החזרה בתשובה זה במחשבה, ועיקרו מוסב על דרך החיוב ולא השלילה, לחפש היכן אני כעובד השם יכול להרבות מצוות ותורה, לעלות אל המסילה העולה בית אל, וממילא להימנע מחטאים.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה!