הרב אחיה פנחסי

ראש השנה ויום הכיפורים – קריאת כיון מחדש

אנו נמצאים בעיצומם של ימי הדין, ימים שכולנו מתפללים ומבקשים שנזכה להכתב ולהחתם בספר החיים לשנה טובה ומתוקה. ידועה השאלה, מדוע ראש השנה שהינו יום הדין, יום ההכרעה בא לפני יום הכיפורים? שהרי בפשטות, לפי סדר העולם עוד לפני הדין הנורא בר"ה, מגיע שלב הטהרה והניקיון הפנימי, ההכנה לדין בכדי שנגיע לדין מוכנים ונקיים. יש לברר מדוע סדר הזמנים הוא אחר, מה העומק הטמון בכך.

אמנם, יש לציין ששאלה זאת נכונה לפי ההבנה הרווחת שהקב"ה דן בראש השנה האם אנו ראויים לשפע האלוקי, האם אנחנו יכולים להמשיך הלאה בחיינו או שחלילה לא נזכה. ולשם כך בא יום הכיפורים כדי שנתחרט על הטעויות והשגגות ונמעיט מעוצמת החטא והקלקול ע"י בקשת הסליחה וכך אולי נמתיק את מצבינו ודיננו שכבר נכתב בר"ה.

לענ"ד יש להציע הסתכלות אחרת על יום הדין ועל יום הכיפורים וממילא תתבהר גם השאלה ששאלנו.

הקב"ה נתן לנו את ראש השנה יום שבו אנחנו ממליכים אותו עלינו ועל כל העולם. אולם מה זה באמת אומר להמליך את הקב"ה על העולם? מה עומד בעומק הדברים? אנחנו אומרים בתפילה:

"וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

נראה שהמשמעות והכוונה בדברים היא, לדעת שכל דבר ודבר בעולם החל מהחלקיק הקטן ביותר ועד לגדול ביותר מתקיים וחי ע"י הקב"ה. אמירה זו לא נועדה חלילה להחליש אותנו להוריד לנו את הראש ולגרום לנו להקטין את עצמינו מפני הגודל והעוצמה של הקב"ה אלא להיפך להעצים אותנו. האמירה הזאת בעצם אומרת שלכל חלק וחלק בעולם יש משמעות שלשמה הקב"ה ברא אותו ומחיה אותו כל רגע ורגע. לקב"ה יש מגמה ותכלית גדולה ועצומה וכל דבר ודבר וגם אנחנו  חלק ממנה.

נראה שזו כוונת הגמרא בראש השנה (טז, א): "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון… ואמר רבב"ח אמר רבי יוחנן, וכולן נסקרין בסקירה אחת". מצד אחד אומרת הגמרא שכל אחד מופיע לבד לפני שופט כל הארץ, ומאידך אומרת הגמרא שכולם נסקרין כאחת – שהקב"ה דן את כל ברואיו יחדיו. והדברים נראים כסותרים זה את זה. אלא זה העומק הרעיון, יש דין פרטי, אבל עיקרו הוא על השותפות שלי בכלל, עד כמה אני חלק מהתהליך העולמי של עם ישראל, דין פרטי, אבל  כחלק מהותי מהעם כולו, חלק אינטגרלי ומשמעותי, ובלעדיי, המטרה הסופית לא תגיע (ראה שפתי חיים ח"א עמ' קנד)

לפי התובנה הזאת יוצא שאנחנו לא כל כך קטנים כפי שאנחנו מרגישים, אלא יש בנו כוח ועוצמה הרבה יותר ממה שחשבנו, אנחנו חלק מעם, חלק מהותי מתהליך אלוקי. החיים שלנו הם לא משהו קטן שחולף ועובר אלא הם שייכים למגמה גדולה ועצומה של עולם שלם שאנחנו חלק ממנו. מגמה אלוקית לתיקון עולם. ביום זה אנחנו מקבלים הצצה לגודל שלנו ולעוצמה של חיינו. וזהו תפילתו של רבא (ברכות יז, א) שאנו אומרים בסוף תפילות לחש ביום הכיפורים: "אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי, עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי". יש לנו משימה, יש מטרה, כחלק מהאומה ואנחנו חייבים לעשותה ולהתכוונן אליה.

לפי זה יוצא שהדין שעברנו בראש השנה ביחס למגמה שאנחנו שייכים אליה, בודק ומשווה איפה אנחנו ביחס למגמת העולם והעם. הקב"ה מחשב את המסלול הנכון בשבילנו המסלול שבו נלך השנה ושיאפשר לנו להתקדם לעבר ייעודינו.

אחרי שעברנו את ראש השנה ואנחנו בכיוון הנכון, ויודעים להסתכל על עצמנו בעיניים הנכונות ולמקד את ייעודינו פה בעולם אנחנו יכולים להגיע ליוה"כ. ביוה"כ אנחנו בעצם מתקנים את עצמינו ורוצים לשנות את מעשינו ולשפר את עצמינו. ללא ראש השנה היינו מתייחסים ליוה"כ כיום של בקשת סליחה על כל הפעמים שנפלנו ולא היינו בסדר. אבל אחרי שעברנו את ראש השנה, אחרי שהצבנו את המטרה והגדרנו אותה, יוה"כ הינו יום של הזדמנות לעבור תהליך פנימי של תיקון, תהליך שבונה ומשנה את האישיות שלנו ומחבר אותנו אל המגמה הגדולה שאנחנו שייכים אליה ורוצים להיות חלק ממנה. רק ככה נצליח לבנות את הנפש שלנו בצורה הבריאה, בצורה אמיתית ושלימה ביותר.

יהי רצון שנזכה בעז"ה להמליך עלינו את הקב"ה ולהיות חלק כמה שיותר גדול מהופעת שמו של הקב"ה בעולם, ונזכה להתרומם ולגדול ולבנות את עצמנו, להיות שמחים, מסופקים ועוצמתיים יותר ויותר לקדש עולם במלכות ה'.

שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה!