הרב מיכאל אבן-חן
פסח על שום מה?
הקורונה בחוץ וה' בפנים
פסח הוא החג שמסמל את עצם היותנו לעם, מקומץ של אנשים לקבוצה שקשורה בקשר אחד, עם גורל משותף.
אז על מה בעצם אנחנו חוגגים? על הלאומיות? על היציאה מעבדות לחירות? על מה בדיוק?
אם נתבונן בפסוקים, יתרה מזאת בעיון בשם של החג- 'פסח' נוכל ראה הסתכלות נוספת.
בשמות פרק יב (כה-כז) כתוב:
"וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן ה' לָכֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת: וְהָיָ֕ה כִּי־יֹֽאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם: וַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽה' אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל."
בפסוקים אלו עם ישראל עדיין נמצא במצרים. לפני מכת בכורות אבל כבר אז הקב"ה אומר להם, שכאשר הם יגיעו לארץ והילדים ישאלו אותנו: "מה הקטע של הטקס המוזר הזה?". אנחנו צריכים לענות לו: "תקשיב חמוד, הסיבה של פסח, משום שכאשר היינו במצרים, הקב"ה נגף והיכה את בתי המעבידים הרשעים שלנו, הרג את כל הבכורות שלהם. אבל אותנו, את עם ישראל הקב"ה הציל. ותראה איזה קטע! זה בדיוק השם של החג "פסח" על כך שהקב"ה פסח על בתינו ובזכות זה נצלנו."
לפי הפסוקים, כל הסיבה של החגיגות סביב החג הזה שנקרא פסח, הוא בגלל אותה 'פסיחה', שהקב"ה הבדיל בין בתי עם ישראל ולא פגע בהם לעומת המצרים שה' "כיסח" להם ת'צורה…
הכל נראה טוב ויפה, אבל מה זה בדיוק 'פסח'?
אנחנו רגילים להסבר של הגננת מהגן, שבדיוק בחצות הלילה הקב"ה עבר בכל מצרים להרוג את הבכורות, וכאשר הוא ראה על המשקוף והמזוזות הוא 'דילג' מעל אותו בית, וככה עם ישראל לא נפגעו[1]. אבל אם נסתכל היטב בפסוקים נוכל לראות הבנה שונה לגמרי (שם, כג):
"ועָבַ֣ר ה' לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח ה' עַל הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּֽתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף"
לפי הפסוקים, מי שפוגע בבכורות הוא בכלל המשחית ולא הקב"ה: "ולא יתן המשחית לבא על בתיכם", וכך גם משתמע מפסוק כז: "זבח פסח לה' אשר פסח על בתי בני ישראל", אם הקב"ה היה 'מדלג' מעל בתינו היה צריך להיות כתוב 'מעל'!
אלא שניתן להסביר שכאשר אומרים ש"ה' פסח על בתינו" הכוונה היא שהוא נשאר בבתים שלנו! הקב"ה ראה היכן יש דם על הדלת (שהדם מסמל את הברית כמו שכתוב "הנה דם הברית"[2]) ובאותם מקומות הקב"ה נשאר ולא נתן לאותו מלאך/ כוח/'המשחית', להיכנס, לפגוע ולהזיק.
כאשר אומרים על אדם שהוא פיסח, ודאי לא מתכוונים שזה אדם שמדלג ממקום למקום. אלא לאדם שיש לו נכות כלשהיא, שגורמת לו להישאר במקום בלי יכולת לדלג ולקפוץ ממקום למקום כמו אדם רגיל.
כאשר אליהו עושה את המעמד בהר הכרמל הוא פונה לעם ישראל בתוכחה קשה: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹקים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו"[3]. הרבה מהפרשנים מסבירים שהכוונה, שהעם לא נמצאים לא פה ולא פה[4]. ואפשר לפרש את כוונתו של אליהו לעם ישראל בצורה שונה- שהם נמצאים גם וגם. בבוקר הם מתפללים בבית כנסת ומיד ואח"כ הולכים לעבוד עבודה זרה. ואליהו מוכיח אותם 'חבר'ה, תהיו סגורים על עצמכם, ותחליטו כבר עם איזה צד אתם הולכים! אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלימה'.
זה משנה את כל התפיסה וההבנה שלנו עד היום מה קרה בפסח ומה הקב"ה רוצה שנרגיש.
בפסח מצרים הקב"ה נשאר והשרה את שכינתו בבתי בני ישראל, בזמן שבחוץ משתוללת לה איזה מגיפה ומפילה אנשים כמו פגרים! בפסח אנחנו צריכים להרגיש את נוכחות ה' בבית שלנו פנימה, הקב"ה רוצה שלמרות ה'מ"ט' שערי טומאה שלפעמים אנחנו נמצאים, הוא רוצה שנחליט ברגע אחד שאנחנו רוצים לכרות מחדש ברית עם ה', בבחינת "כל עצמותי תאמרנה"[5], להיות עבד לרבונו של עולם, ואז הוא כבר יכנס לבית שלנו.
הדברים מקבלים השנה משמעות הרבה יותר חזקה, כשאנחנו נמצאים בימים שבחוץ יש איזה נגיף 'קורונה' שמשתולל בחוץ ומפיל חללים, ואנחנו מצווים להיכנס לבתים, לתת לקב"ה להיכנס לבית שלנו בליל הסדר ולהשרות את שכינתו תוכנו, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[6].
[1] זהו ההסבר הרווח ואכן מופיע בפרשנים רבים. במאמר זה איני חולק על אותה הבנה ח"ו, אלא מביא זווית הסתכלות שונה.
[2] שמות כד, ח
[3] מלכים א יח כא
[4] (רש"י), מצודת ציון, מצודת דוד ועוד
[5] תהילים לה' י
[6] שמתו כה, ח