הרב אחיה פנחסי

נשמה שנתת בי טהורה היא – פך השמן הטהור

ימי החנוכה מלאים בדרשות וברעיונות נפלאים, ברצוני לתת את הדעת על רעיון מיוחד שאני חושב שהינו יסודי ומיוחד לכל אחד מאיתנו כהורה, מורה וכאדם.

בימי החנוכה אירעו ניסים שונים, היה נס ניצחון המלחמה, מעטים מול רבים וכו', והיה את נס פך השמן המפורסם. אבל הימים שקדמו לחנוכה מבטאים מלחמה אחרת, מלחמה שבסופה ניצחנו, זיכנו הקב"ה והתגברנו. ימי החנוכה הם ביטוי לשיא מלחמת דעות ותרבות, בין התרבות היהודית לתרבות הפילוסופיה היוונית.

להבנת הרקע והתקופה, את עומק המשבר והקושי, אצטט כמה משפטים מספר תולדות מלחמות היהודים ברומאים של יוסף בן מתתיהו:

היו אלו ימים קשים ונוראים לעם היהודי. היהודים הנאמנים לה' ולתורתו מסרו נפשם למיתה על שמירת השבת והכשרות וכו'. יראי ה' הבינו שהתורה והיהדות נתונים בסכנת קיום, והם החליטו לצאת למלחמה גלויה מול הצורר. ההתקוממות הגלויה התחילה בעיר "מודיעין". משהגיעה השמועה ל"פוליפוס" הוא עלה עם צבאו למודיעין, הקים בה פסל, וציוה על כל התושבים להקריב לו קרבן. הוא אף פנה אל מתתיהו הכהן הגדול ואמר לו: "עשה את מצות מלכי אנטיוכוס, ותחיה ולא תמות". ענה מתתיהו בקול גאה: "אני, את מצוות מלכי אני עושה!". עודם מדברים, והנה קם אחד משרי פוליפוס, יהודי מתיון, רוצץ את ראשו של חזיר אחד, והעלה אותו על המזבח. בראות מתתיהו את זאת, מיד שלף את חרבו, רץ לעבר אותו רשע, והכה אותו על צווארו בחוזקה. גופו של אותו רשע נפל על המזבח, ונשרף באש עם בשר החזיר, ואילו ראשו עף כלפי מעלה ונחת ליד שר הצבא היווני. בתוך הבהלה שנוצרה הכה מתתיהו את שר הצבא ועוד רבים מאנשי צבא יוון, ואילו היתר מיהרו לברוח…

מתתיהו תקע בשופר והכריז: "מי לה' אלי!", הוא ביקש מיהודה בנו לחפש במערות כל איש אשר קנאת ה' טהורה מפעמת בלבו, ואכן התקבצו אליו עדת אנשים צדיקים החרדים לדבר ה'. הם חרטו על דגלם את המילה "מכבי" – ראשי תיבות "מי כמוך באלים ה". מתתיהו וצבאו החלו להכות את מחטיאי ישראל – יוונים ומתיוונים, נתצו את הבמות שהקימו היוונים לאלילים, ואת ילדי ישראל מלו.

היוונים לא ביקשו להרוג את היהודים אלא לרוקן מתוכן את היהדות, ומי שלא הסכים להמיר את דתו ולכופף עצמו לתרבות היוונית נגזר דינו למות. יתרה מזאת, היוונים לא הגלו את עם ישראל מארצו, אלא שאפו שתהיה גלות בארץ עצמה. היוונים ביקשו לנתק את עם ישראל מן התורה, כמו שאנו אומרים בתפילת 'על הנסים': "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", בדרך זו הם ביקשו לגרום לגלות רוחנית.

הרב משה צבי נריה מסביר שהיוונים לא עסקו בעולם החומר והנהנתנות בלבד. אדרבה, הם עסקו רבות גם בעולם הרוח. הפילוסופים היוונים הגיעו לתובנות מרשימות במדעי הרוח, עד כדי כך שגדולי ישראל כרמב"ם, השתמשו בחכמתם לא פעם, וכמאמרו המפורסם: "ושמע האמת ממי שאמרה". יוון, אולי יותר מכל שאר אומות העולם, ידעה רוחניות מהי. אבל רוחניות זו היתה מנותקת מתורה, מנותקת מעולם העשיה.

בחסדי ה' הצלחנו להתגבר על היוונים ובניסים גדולים לחזור ולהדליק את המנורה בבית המקדש בקדושה ובטהרה. ועל ידי בחירת האנשים שבאמת רצו בכך, "מי לה' אלי", זכינו לשמור על טהרת התורה והמצוות ולהמשיך את המסורות. לכאורה היה מתאים שבחנוכה נחגוג את הניצחון על תרבות יוון בציון הערך של הנאמנות לתורה בטהרתה ללא שינוי ממה שהיה. ממילא יש לבחון איך ימי החנוכה, כפי שאנו חוגגים אותם כיום, מבטאים רעיונות אלו, רעיון מלחמת התרבויות.

אלא שאם נתבונן בעומק העניין, נראה שיש הבדל תהומי. היוונים רצו לבטל חלקים מהתורה, משמעות הענין הוא שהם לא ראו בתורה משהו קדוש ומרומם אלא טקסט עתיק, חכם ומעניין אבל שווה ערך ביחס לטקסטים אחרים החשובים להם. בלי שום ערך מקודש. ממילא כאשר היתה סתירה בין הטקסטים, אין שום מניעה מלדחות את התורה וציוויה. לעומת זאת, חז"ל ראו ורואים בתורה, תרה שמימית ואלוקית, וכאשר תיקנו לנו חג חדש הם עושים זאת על פי הכללים של התורה ומכוח היכולת שניתנה לחכמים לתקן תקנות חדשות כהמשך מסורת תורה שבעל פה. הבנה שורשית זו, תורה כחוכמה או כאמירה אלוקית, עומדת בשורש המלחמה.

אולי אפשר לראות רמז לזה בנס פך השמן, שמכוחו נקבעו ימי החנוכה לדורות בשונה משאר הימים הטובים שנקבעו אז. היוונים נכנסו להיכל וטימאו את כל השמנים – ניסו לבטל את כל הקודש והטוהר שבתורה. אבל נשאר פך אחד של שמן טהור – זוהי התורה שבזכות מסירות הנפש של החשמונאים לא השתנתה והתבטלה. ואותו החשמונאים חיפשו, אותו פך קטן דלק לשמונה ימים במקום יום אחד. החשמונאים היו יכולים להסתפק השמן טמא ובמנורה טמאה, כפי שאנו יודעים שנפסק להלכה ש"טומאה הותרה בציבור" אך מתוך מגמה לשמירה על הטוהר, הקדושה והרוממות של התורה הם התעקשו לחפש ולמצוא את הפך הקטן הטהור. מתוך הפך שמן הזך והנקי הזה ניתן להתרחב ולהגדיל את אור התורה ולהוסיף עוד מצווה חשובה ויקרה של ימי החנוכה. זו משמעות מלחמת התרבות, מלחמה על הערך של התורה, על קדושתה ועל היכולת לצמוח מתוכה לקומה חדשה, חדשה אבל לא מנותקת.

מתוך הבנת עיקרון יסודי זה, ניתן להבין עקרונות יסוד נוספים בחיינו. אציג לדוגמא את נושא חינוך הילדים, אבל זה רק דוגמא לשלל נושאים אחרים.

הרבה פעמים אנחנו רואים את התלמיד שלנו או את הילד מתנהג בדרכים לא כל כך טובות, עושה מעשים לא חיוביים. וכולנו מלאי ערכים ושליחות, ומתוך רצון גדול ואהבה אנחנו באים אליו בכדי לשנות אותו, להסביר לו מה הוא צריך להיות ולמה לא טוב מה שהוא עכשיו. לכוון אותו ליעדים שאנחנו מגדירים כטוב. אולם דרך זאת הרבה פעמים נתקלת בהתנגדות וקושי מצד הילד.

ישנה אמרה מתוקה ועמוקה של רבי שלמה קרליבך: "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו…" לומר, שתפקידינו הוא למצוא את הפך שמן הקטן והטהור שבילד. לראות את ה"נשמה שנתת בי טהורה היא" שבתוכו. מתוך זה שנמצא את הטוב והמיוחד שבילדינו ונעצים אותו ממילא הוא יתגדל, הוא יצליח לגדול ולהאיר את האור שלו ולמצוא דרכים חדשות ונוספות שהם לא הכירו עד עכשיו.

מציאת פך השמן הקטן והטהור במקדש הכללי ובמקדש הפרטי שלנו ושל ילדינו ותלמידנו, בכוחה להצמיח בנו עולם מלא ומרומם, השואף להתחבר ליסודות ויחד עם זה להרקיע שחקים.

חנוכה שמח!