הרב אושרי כהן

למהות 'משחק הסביבון' בחנוכה

אחד המשחקים הנפוצים בכל עדות ישראל בחנוכה הוא משחק הסביבון. הסביבון הקדום התקבל בבתים רבים מעמך ישראל. יש מקום לעיין מה ענינו, ומדוע הוא התפשט לכל תפוצות ישראל.

מבחינה היסטורית, יש הטוענים כי המקור למשחק זה הוא מהמאה הט"ז, מעין משחק הגרלה של ילדי גרמניה בין הנוצרים והיהודים, שבו השתמשו בסביבון כקוביית משחק. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. המשחק שנפוץ גם באירופה [ונקרא ביידיש "דריידל"], אומץ שם על ידי היהודים. והיו שטענו שמכיון שימי החנוכה היו "יומא דפגרא" ולא התקיימו בהם לימודים, נהגו לבלות את לילות החג במשחקי הימור כמשחקי קלפים וסביבונים. ולכן נכרך המשחק עם מסורת חג החנוכה וניסיו. היהודים החליפו את האותיות הלטיניות באותיות עבריות, ומצאו להן פירוש מקורי הקשור לחנוכה: נס, גדול, היה, שם [בארץ ישראל]. וכך הפך משחק הסביבון לסמל של ניצחון היהודים על היוונים. בתקופת התחייה הציונית בארץ ישראל, החליטו לשנות את האות האחרונה בסביבון: במקום האות ש' שהתחילה את המילה 'שם', החלה להופיע האות פ', כדי להדגיש כי הנס הגדול של חנוכה היה פה, בארץ ישראל (זיו המנהגים עמוד רסג).

מנהג זה, על אף שורשיו ההיסטוריים כפי שציינו, כנראה יש בו עומק מיוחד שהביא אותו להתפשט בבתים רבים בקהילות ישראל ובינהם בתי גדולי ישראל, בספר בני יששכר כתוב [דף ד ע"ב, טור ב']: "מנהג אבותינו תורה בימי חנוכה משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת ובד' קצותיו חקוקים אותיות…"

מענין לציין שאנו מוצאים עדויות לכך שגם גדולי ישראל כחתם סופר שיחקו בסביבון. בספר מנהגי החתם סופר [סימן פ"ה], מסופר שבאחד מלילות חנוכה היה משחק בקביעות בסביבון של כסף שהיה לו. יתרה מזאת, מצויין שם שהחתם סופר היה שומר בכל יום מימות החנוכה את הסביבון בכיסו, ולעיתים היה מוציאו ומוסרו למקורביו, כדי שיגלגלו אותו, לפירסומי ניסא. סביבון זה עבר בירושה לזרעו אחריו, והוא מצוי כיום אצל צאצאיו בירושלים [עדות לישראל, שם].  

עדויות נוספות לכך שגדולי ישראל שיחקו בסביבון מצאנו בספר פלא יועץ, לגר"ש קרליבך זצ"ל [גאב"ד ליבק, עמוד 90 עיי"ש] בשביל לפרסם את הנס.

דבר זה מחייב אותנו להבין את הטעם והעומק שבמשחק הזה, ודווקא בחנוכה:

• טעם פשטני והיסטורי למשחק זה הוא שבימי היוונים אסרו ללמוד תורה, היהודים סיכנו את חייהם כדי ללמוד את התורה הקדושה. וכשבאו היוונים היו מראים עצמם כמשחקים בסביבון בכדי להסוות את לימוד התורה [אוצר מנהגי ישורון, חנוכה].
• פרסומא ניסא, כפי שראינו, המשחקים בחנוכה וההווי בחנוכה סובב סביב הניסים הגדולים, עד כדי כך שגם משחקי הילדים, עוסקים בנסי החנוכה [פלא יועץ, שם].
• ניתן ללמוד מדין אפיקומן שחז"ל מדריכים אותנו לחלק לילדים קליות ואגוזים בכדי שלא ירדמו. ה"ה גם בחנוכה, כיון שהיכר ופרסום הנס הוא לבני הבית הנמצאים שם, אנו חייבים לשמור עליהם עירניים [ובמיוחד בחלק ממדינות אירופה שמחשיך שם מאוחר] בכדי שיהיה פירסומי ניסא, ויוכלו להדליק בברכה. מטעם זה כותב האבני נזר שנוהגים לשחק בסביבון, כדי שלא ישנו התינוקות [שיח שרפי קודש; ראה עוד פסקי תשובות סי' תר"ע, הערה 26].
• יש שנתנו טעם, שתנועת הסביבון מסמלת את תנועת החנוכה בבחינת 'רצוא ושוב'. במלחמות החשמונאים, המעטים מול הרבים, היה מצב דומה לסביבון, שהוא נופל וקם.
• בחסידות נתנו טעם על דרך הסוד: "ובחנוכה מגלגלין הסביבון מלמעלה ובפורים הרעשן מלמטה לרמז שבחנוכה הנס היה ע"י אתערותא דלעילא ובפורים ע"י אתערותא דלתתא" [התוועדויות, חב"ד, תשמ"ז ב עמ' 185]. בחנוכה הנסים היו מעל הטבע, גם נס המלחמה – מעטים מול רבים, וגם נס פך השמן, כמות של שמן ליום אחד שהספיקה לשמונה ימים, ואילו בפורים הנס היה יותר בדרך ההסתר, גזירת המן שהתבטלה וכו'. וממילא מסובבים את הסביבון מלמעלה, להזכיר את שעיקר הנס היה התעוררות דלעילא, הכוונה אלוקית.
• ניתן להסביר את המשחק על פי מה שכתוב בתהילים [לב, י]: "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו". כוונת הפסוק היא, שהבטחון שבטחו עם ישראל בקב"ה שיעשה עמהם נס, גרם לכך שאכן הקב"ה עשה עימם נס, ונצחו את היוונים, ובשל כך אנו משחקים בסביבון בימי חנוכה לרמוז ש"והבוטח בה' חסד יסובבנו".[1]
• בליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב [חנוכה, א', ב'] כותב:

וזה בחינת השחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחוק בחנוכה במיני שחוק של היתר (אך שבעוונותינו הרבים עכשיו באין לידי עבירה כי משחקין בשחוק של איסור) זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדרגה השנייה. בבחינת ירידה תכלית העליה כמובא כי בחנוכה עולין מדרגא לדרגא בבחינת מוסיף והולך.

משמעות דבריו, שבחנוכה אנו יורדים למדרגות נמוכות, משחק בסביבון, והכל במגמה בכדי לעלות לאחר מכן מתוך בניה והתאמצות, ולא מתוך קפיצה ודילוג, אלא עמל וקנית התורה והמידות.

אולם נראה שהמשמעות העמוקה במשחק הסביבון נתון במקום אחר, לצערנו,התרגלנו להתנהלות הנורמלית בעולם, אנחנו כבר לא רואים את הנס שבו, לא מבחינים ב"ועל ניסך שבכל יום עימנו". על צדדיו של הסביבון מופיעות האותיות נ', ג', ה', פ', שמשמעותן נס גדול היה פה. כשהסביבון מסתובב, האותיות מיטשטשות וחוזרות להיראות רק כשהוא עוצר. הסביבון מייצג כיצד אנחנו – השקועים בהתרוצצות העסקנית של חיי היומיום – לא יכולים להבחין בניסים שכל הזמן מתרחשים סביבנו. רק כשאנחנו עוצרים כדי לחשוב, העיניים שלנו נפקחות לראות את הניסים שלמעשה היו כאן כל הזמן [מבוסס על פי רעיון של הרב אפרים ניסנבאום].

ואחתום בקטע נפלא המובא בספר התודעה:

".. אומרים להם לתינוקות: הנפשו היום ובלו שעותיכם בחדוה, ובלבד שתכנסו לאחר החנוכה לעול של תורה ויגיעה של מצווה. ואף עתה בשעת משחקיכם, אל תשכחו בנסים ונפלאות שעשה ה' עמנו – וחורתים על סביבוניהם את האותיות: נ, ג, ה, פ, והכל שלא יסיחו התינוקות דעתם מן הנס הזה אפילו בשעת משחקיהם.

הרי שמנהג זה בכלל מנהגי חנוכה, מנהגים של חינוך הם, חינוך לבנים וחינוך לכל המון העם שיהו נזכרים בחסדי ה' עם ישראל עמו ומודים ומהללים לפניו ומקבלים עליהם תורתו וכל מצוותיו".

מי יתן ונזכה ע"י חג האורים להאיר את נשמתנו ולצבור כוחות להמשך השנה, אכי"ר.

חנוכה שמח!

[1] בטאון מרי”ח ניחוח, פרשת וישב התשע”א.