הרב אורי הניג

חנוכה לעתיד לבוא

הגמרא בשבת [כא, ב] כותבת שמצוות הדלקת נר חנוכה היא: "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". והגמרא מבארת את הדין, וכותבת:

• זהו הזמן (המובחר) שבו צריך אדם להדליק את הנר.
• צריך לתת שמן כדי שיספיק הנר לדלוק כשיעור הזה [ובימינו, כחצי שעה].

דברים אלו נפסקו בהלכה בשו"ע. בדברינו אלה, ננסה להעמיק בדרך הדרוש ולנסות לבאר את עומק הדברים. הבן איש חי בספרו 'ידי חיים' לומד מגמרא זו רמז לימות המשיח. לדבריו, 'שוק' הוא מצב העולם הנוכחי. ובמילים שלנו, כמו שבשוק יש כל מיני סוגי חנויות מזנים ומינים שונים, כך גם העולם הזה, ישנם דעות שונות ודתות שונות וכו'. הוא מביא בשם הזוהר הקדוש שהאות 'ק' רומז לגלות. לעומת זאת, לעתיד לבוא יקצץ רגל ה-'קוף' ויהפוך ל'ה', כיוון שהאות 'ה', והטעם לכך הוא, מכיון שהאות ה' שמסמל את שם הקב"ה, ישלוט אז בעולם.

והנה, אם ניקח את המילה 'שוק' ונכלה את רגל ה'קוף' מן ה'שוק', (כלומר, נקצץ את רגלו הארוכה של הקוף) אז יישאר המילה 'שוה' שרומזת לימות המשיח. לדבריו, אז לעתיד לבוא, כאשר יהיה עולם מתוקן במלכות ש-ד-י, אז כל הדעות יהיו שוות וכולם יעבדו רק את הקב"ה בלבד. וממשיך מכאן הבן איש חי לפרש, שלעתיד לבוא, שכבר "כלתה רגל מן השוק", לא תהיה עוד מצוות נר חנוכה.

ודברים אלו צריכים ביאור, שהרי מובא במדרש ילקוט שמעוני [משלי, רמז תתקמד]: "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם". כלומר למרות שכל החגים יתבטלו בימות המשיח, פורים (ויום ה"כפורים") יישארו. אך, יש גירסא שם שגם חג החנוכה יישאר, כיון שהוא גם חג שחכמים תקנו לנו עקב נס הצלה שעשה לנו הקב"ה, והוא בבחינת פורים. ממילא, חנוכה לא תתבטל כדברי הבן איש חי.

ראיה לכך שחנוכה לא יבטל לעולם, נביא מהמדרש. מובא במדרש רבה [במדבר רבה טו, ו] שבזמן חנוכת המשכן במדבר, כל נשיא ושבט הביאו קרבן מיוחד למזבח. כשראה זאת אהרון הכהן, חלשה דעתו, הוא גם רצה להביא משהו לכבוד הקב"ה, אך לא היה מצווה בכך. אמר לו הקב"ה:

אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן וכו', הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלים לעולם.

ביאר הרמב"ן [במדבר ח, ב], שרמז לו הקב"ה לנרות חנוכה של ימינו, וכוונתו כיון שאת הקורבנות ניתן להקריב רק בזמן הבית, אבל את נרות המנורה, ניתן גם היום להדליק וזה מתקיים בחנוכה. אנחנו מדליקים 'מנורה' כל שנה ושנה, בחג החנוכה, זכר לנס פך השמן שהעשה לנו הקב"ה בימי החשמונאים. וממשיך הרמב"ן לדייק, כמו שברכת כהנים שמצווין אהרון הכהן ובניו לברך את עם ישראל גם תקף היום, וגם לעתיד לבוא, כך גם נרות חנוכה יהיו נדלקין היום ולעתיד לבוא, והנה רמז מהמדרש שחנוכה, כמו פורים, לא יבטל לעולם.

אך מנגד, לשיטת האחרונים[1] בדבריו הרמב"ם [חנוכה ג, ג] שחנוכה בטלה לעת"ל, וממילא זה יתחבר לשיטות הראשונים שמסבירים את הפסוק "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" בצורה אחרת, לדבריו הנרות הללו, הם נרות השבת ונרות שמדליקין בבתי הכנסת. [כאן המקום להוסיף בשם עדו בוכניק נ"י, כיון שאהרון הכהן תמיד אהב ורדף שלום, דווקא נרות השבת שאנו מדליקין למען שלום בית, הם מיוחסים אליו]. יוצא מכאן, שאפילו כשאין ביהמ"ק קיים, ואין מנורת הזהב להדליק בה, ה"נרות (של שבת וביהכ"נ) לעולם אל מול פני המנורה יאירו", וזה מה שניחם הקב"ה את אהרון הכהן. לכן, לפי שיטתם, אין כאן שום רמז לנרות חנוכה לעתיד לבוא, וממילא חנוכה תתבטל כמו שאר מועדי השנה מלבד פורים, שעליו כתוב במפורש במגילה ובמדרש, שהוא יהיה לנצח.

מצאנו אם כן, מחלוקת ראשונים בשאלה האם חנוכה תיבטל לעתיד לבוא. אך חשבנו להאיר מעט אור על עומק המחלוקת שבין גדולי עולם אלו, בסייעתא דשמיא.

נחלקו הרמב"ם והרמב"ן בנושא הגאולה. שיטת הרמב"ם [מלכים יב, ב] היא שבימות המשיח, עולם כמנהגו נוהג. כלומר, העולם שאנו מכירים היום ימשיך להתקיים כמות שהוא, עם אותם חוקי הטבע, רק שעם ישראל ישלוט על כולם, כמו במלכות דוד המלך ע"ה, ויבנה בית המקדש השלישי. מאידך לדעת הרמב"ן [שער הגמול א'], העולם יחזור למצב שהיה בו לפני חטאו של אדם הראשון, "וגר זאב עם הכבש", המציאות תהיה שונה במהותה, מציאות רוחנית.

לסיכום, לפי הרמב"ם העולם יישאר 'גשמי' לחלוטין, ויהיו בו רק הבדלים קלים הנראים לעין, אולם לפי הרמב"ן, העולם יהיה 'רוחני' לחלוטין, כמו שרובנו מתארים לעצמנו כאשר מדמיינים את ימות המשיח ועולם הבא. ועכשיו,

ועוד לפני שניישב ונחבר את הדברים לשיטתם, נקדים שאלה נוספת, שאלו האחרונים מדוע רק בפורים יש מצוה של סעודה אבל בחנוכה אין. ובדרך הפשט, יש שהסבירו שבפורים הייתה גזרה על הגוף, כי המן רצה להרוג ולאבד כל אחד ואחד מעם ישראל. לכן אנו חוגגים את הנס ע"י אכילה ושתייה, ומקדשים את הפעולות האלה. לעומת זאת, בחנוכה, היוונים איימו בעיקר על הנשמה, הם אסרו לקיים מצוות מסוימות וללמוד תורה, אבל לא הרגו את אלה שהתייוונו. לכן בחנוכה, אין מצווה לאכול סעודה, כי הניצחון היה רוחני, לא גשמי.

ועתה נבין את שורש מחלוקתם של הרמב"ם והרמב"ן לגבי חנוכה לעתיד לבוא. לפי הרמב"ם, לעתיד לבוא, כל העולם יישאר גשמי, ולכן אנו צריכים לחגוג רק את החג שבו הקב"ה הציל את גופנו, והוא פורים. אך לפי הרמב"ן, על אף שיהיה שילוב של גוף בעולם הרוחני, הדגש יהיה על מציאות רוחנית, כמו שהיה העולם לפני חטא אדם הראשון, ולכן חנוכה לא תתבטל, ובנוסף לפורים, אנו נמשיך לחגוג את הנס שעשה לנו הקב"ה עם נשמתנו: חנוכה.

וממילא שיטת הבן איש חי אף הוא כשיטת הרמב"ם, שחנוכה עתיד להיבטל לעתיד לבוא. הוא מצטט את הגמרא בשבת "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", העוסקת בזמן ההדלקה, ובכמות השמן שנדרש. ונשים לב שאלה שני דברים ששייכים רק לעולם גשמי, כמות וזמן. אלה הדברים שבעצם מסמלים את עולמנו: כמה הספקנו בזמן המוקצב לנו כאן בעולם הזה!

נתפלל שנזכה להמשיך ולהאיר את העולם ולהעלות את נרות הקודש בהר מרום הרים.

[1] שו"ת דברי סופרים סי' נח ועוד.