הרב אורן אקוע

ולשמחה זו, מה היא עושה

שמחת סוכות כריפוי לכוחות הנפש

שלושת הרגלים מאופיינים, ע"י חז"ל, כל אחד בצורה יחודית משל עצמו, פסח הוא זמן חרותינו, עצרת הוא זמן מתן תורתנו וסוכות הוא זמן שמחתינו. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ … וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים טז, טו). ויש לברר במה מתבטאת שמחה יתרה זו בחג סוכות, בשונה משאר החגים, הרי במצב שבו אנו שרוים מחוץ לביתנו כשקור וצינה סביב, בתוך סוכה ובארעיות גמורה?

השאלה מתעצמת ביותר, בעיון בשאלתו של הטור (סימן תרכה) ששואל מדוע לא נצטוו בני ישראל לחגוג את חג הסוכות בחודש ניסן, כאשר הוקפו מיד בענני הכבוד בצאתם ממצרים, הרי בכך יכולנו לצאת לסוכה בנחת בימי ניסן כשמזג האוויר נעים ונח וכך היה לנו נקל יותר לשמוח בקיום מצוות הסוכה?

לאורך הדורות נאמרו תירוצים רבים ומגוונים, ננסה לעיין במהלך חגי תשרי וממילא לפלס לנו שביל נוסף בהבנת עומק הענין.

הפלא יועץ (ערך סוכה) מסביר את סדר החגים, שמתחילים בימי הדין התשובה ומסתיימים בסוכות ושמיני עצרת, וכך כותב:

וחיבה יתרה נודעת לֹנו עד אין חקר… שיעצנו בעצה טובה ונתן לנו ראש השנה ויום הכפורים לכפר בהם עוונותינו, ובאהבתו וחמלתו כאב את בן ירצה, רצה לשמחנו מיגוננו ומצערנו שנצטערנו בימי התשובה, ונתן לנו תכף את חג הסוכות וצונו לשמח וקובע לנו שכר טוב על שמחתנו, היש חג מתוק מזה…

לדברי הפלא יועץ חג הסוכות מהווה מעין סוכריה אחרי ימי הדין המרים שקדמו. יש לציין שבעיון מעמיק במהות היום הקדוש, גם יום הכיפורים מלא בשמחה, כפי שכבר כתב בתנא דבי אליהו (פרק א) שהקב"ה כביכול שמח ביום הכיפורים: "ימים יֻצרו (ולא) [ולו] אחד בהם (תהילים קלט, טז) – זה יוה"כ לישראל, לפי שהיתה שמחה גדולה לפני הקב"ה, שנתנו באהבה רבה לישראל…". שמחה גדולה זאת חילחלה גם למטה.

במשנה האחרונה במסכת תענית (דף ל, ב) למדנו: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים… שמחה זו מקורה במחילת העוונות אבל שורשה בעיצומו של יום שמכפר, בקשר הקרוב בין ישראל לרבש"ע. אולם בימינו רובנו שרויים בצער, בחשבון נפש פנימי עמוק וכואב.

אך מיד עם צאת יום הכיפורים, לאחר שהאדם נטהר מחטאיו, ורק אז, רק כאשר הוא נקי מעוונות רק לאחר הטהרה יכולה לבוא השמחה האמתית והשלימה. "אור זרוע לצדיק וישרי לב שמחה" (תהילים צז,יא). משמעות הדברים היא-  האור שנזרע בראש השנה ויושר הלב שמתקיים ביום כיפור והם יביאו לשמחה בסוכות. השיא של ימי הדין היא השמחה לפני ה'.

מרן הראי"ה קוק בספרו אורות התשובה (ט, י) מעמיק את המבט וממשיל אותנו לחולה אנוש שהרופאים מחוסר ברירה הוצרכו להחיות אותנו, על ידי מכות חשמל, ואע"פ שהרופאים הצליחו במשימתם וב"ה החולה שב לחיים, אך כתוצאה מטיפול זה החולה נחלש מאוד ועבר טראומה קשה וכעת החולה נצרך לתקופת מנוחה וחיזוק כדי להתאושש ולהחלים מאותו טיפול קשה. וכך כותב הרב:

"התשובה… עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות, לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכעורם, היא מוכרחת להיות סופגת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגבור שבגבורים. כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עז החיים… מתקמץ ג"כ הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא ע"י הזרמה אלקטרית חזקה (מכת חשמל), שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכח החי והבריא שבו. שבים על כן ימים של שמחת קדש, של חדות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה.

כלומר התשובה של הימים הנוראים היא תשובה שגורמת לנו להיות מכונסים בעצמנו ומהורהרים במעשינו ובדרכנו. הכוחות לא מסוגלים לפרוץ החוצה, הם כבויים.

הימים הנוראים אכן מרפאים אותנו מהקלקולים, ומכוונים אותנו למטרה האמתית, אך הרצון לעשות ולצמוח נשאר מכונס ולא בא לידי ביטוי. התשובה המתרחשת ביום הכיפורים, בו אין לנו שום מפגש עם החיים, בו אנו ספונים בבתי הכנסת ומצטערים בחמשת העינויים, כמלאכים,  ונמנעים מעשיית מלאכה, זו תשובה מרוממת אך חסרה.

משום כך חג הסוכות החל סמוך ליום הכיפורים, משלים את תהליך התשובה. בסוכות אנו יוצאים לטבע, עם הסוכה וארבעת המינים הרעננים. כל כוחות החיים באים לידי ביטוי, ושמחת התשובה השרויה עלינו, הולכת וגדלה מיום ליום, משמחת חג הסוכות שבעיצומו חוגגים אנו את שמחת בית השואבה ולבסוף חותמים אנו בשמחת התורה שממנה שואבים שמחה לכל השנה. וזוהי התשובה השלמה!

חג שמח!