הרב אלעד לסרי

הסדר אל האושר

מעשה במרור שסיפר רבינו רבי נחמן מברסלב זצ"ל [1]:

"פעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד נדוד, ולימד היהודי את הגרמני שיעשה עצמו כמו יהודי (כיוון שהלשון הוא אחד), והיהודים רחמנים וירחמו עליו. וכיון שבא סמוך לפסח לימדו איך שיתנהג (שיקרא אותו בעל הבית לסדר) בכל הסדר, שעושין קידוש ורוחצין ידיים רק שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכיון שבא לסדר רעב מכל היום, ומצפה שיאכל הדברים טובים שאמר לו היהודי, אבל נותנים לו חתיכת כרפס במי מלח, ושאר דברים הנוהגים בסדר, ואומרים ההגדה. וכבר הוא בעיניים צופיות לאכילה, והוא שמח כבר שאוכלים המצה. פתאום נותנים לו מרור, ונעשה לו מר בפיו. והוא חשב שזהו הסעודה שרק זה יאכלו. ברח תכף במרירות ורעבון , וחשב אל עצמו: "יהודים ארורים", אחר כל הטקס נותנים זה לאכול!.. ובא לביהמ"ד וישן. ואח"כ בא היהודי בפנים שמחות, שבע מאכילה ושתייה, ושאלו: איך היה לך הסדר?.. סיפר לו בכעס… אמר לו הוי גרמני טיפש אם היית מחכה עוד מעט, היית אוכל כל טוב כמוני.

ואמר: מהמשל הנ"ל יכולים ללמוד עצות לכל ענייני עבודת ה', שאחר כל היגיעות והטרחות עד שבאים לעבודת ה' לזכך הגוף נותנים מעט מרור (מרירות), כי זיכוך הגוף בא במרירות, אבל האיש חושב שתמיד יהיה רק מרירות על כן בורח תכף. אבל כיוון שמחכה מעט וסובל זה המרירות מעט מזיכוך הגוף, אז מרגיש אח"כ כל מיני חיות ותענוג, כן הוא בעניין זה של עבודת ה', שמקודם עובר המרירות אבל אח"כ מרגישים חיות".

בסייעתא דשמיא אשתדל לדלות מהמשל הנ"ל עצות לכל ענייני עבודת ה' כמו שכתב רבינו בקישור לחג הפסח שבא עלינו לטובה וגם בהתייחסות לניסיון הקורונה שאנו עוברים כעת.

קדש ורחץ   

לענ"ד ישנם שני סוגי התמודדויות עם החטא: ישנם שיטענו "סור מרע" ורק לאחר מכן "עשה טוב". היעלה על דעתך כי אדם ישאר עם הרע שבו ויעשה מצוות, צריך שהתורה תתקיים ב"כלים נאים"?!

לעומתם ישנם שיטענו "קדש – ורחץ": ירו בך, נפצעת, לא נורא- תמשיך להתהלך אתה כעת במלחמה. הזהר לך- אם תרחץ כעת יכול להיות שתיפול שם ולא תוכל להמשיך. לכן התקדש ורק לאחר מכן תרחץ[2]  כמו חייל במלחמה שתפקידו כל הזמן להמשיך את הקרב בכל מצב עד תומו ורק בסופו, או בתחנות מסוימות עם מחסה כשורה, עליו לחזור ולטפל בפצועים, אחרת גם הוא יפצע. וממשיל לכך החפץ חיים משל נפלא[3]: "משל לשני צדדים שהיו נלחמים איש נגד אחיו, וירה אחד מאנשי המלחמה ופגע חיצו להשכנגדו באצבעו, והתחיל הדם להיות שותת, ונבעת ורצה להשליך הכלי זין מידו, ויאמר לו רעהו הסמוך לו: הזהר והזהר מלהתרפות מללחום כי לא ירחם עליך שונאך בשביל זה, ובפעם הבאה יפגע בראשך או בליבך, אלא התחזק ביתר כוחותיך החלושים או ביד השנייה והלחם כנגדו שלא יהרגך".

כן הדבר ממש, פעמים רבות דרך היצה"ר להתגבר על האדם להחטיאו, והאדם מתעצב על זה ומתרפה על ידי זה ממלאכת הקודש לגמרי, והיצה"ר כראותו דבר זה הוא מתגבר עליו יותר ויותר ומחטיאו בחטאים גדולים עד אשר לנפש יגיע.

ולזה בא הכתוב כמייעץ[4]: "אם רוח המושל יעלה" עליך הוא היצה"ר, מכל מקום "מקומך על תנח" אלא התחזק בכל כחך ועמוד כנגדו, "כי מרפא יניח חטאים גדולים", דהיינו הריפיון שאדם מרפא את עצמו זה גורם שיתווספו חטאים גדולים[5]. היצה"ר מתגרה בך על מנת שתיפול ותתייאש ע"י שמראה לך את הזבוב כפיל[6] והרי כבר למדונו חז"ל "מרובה מידה טובה ממידת פורענות אחד מחמש מאות[7] וכל מגמתו ורצונו לייאש אותך והרי ידוע מה כוחו של ה"מורל" במלחמה , אלא אחי, חזק ואמץ ללכת בדרך זאת קדש עצמך ולאח"כ גם תרחץ וכמו שהעיד ר' נחמן על עצמו[8]: כמו שאתם רואים אותי, רצוני לומר שבוודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור, אעפ"כ אם הייתי עובר ח"ו עברה גדולה ביותר, אעפ"כ לא הייתה העבירה משליכה אותי כלל, רק הייתי אחר העבירה איש כשר כמו קודם, רק אח"כ הייתי עושה תשובה.

אם כך הם פני הדברים קשה סברתם של הטוענים כי לסור מרע ניתן משפט הבכורה. ונלע"ד לתרץ כך: ראשית כל יש להבין מה הכוונה סור מרע ועשה טוב. מקור אמירה זו הוא פסוק בתהילים: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"[9]. מסבירים שם הראב"ע והרד"ק כי פירוש הדברים הוא כך : "סור מרע" – מצוות ל"ת, "עשה טוב" – מצוות עשה. ואין הכוונה במשפט זה לומר לך כי קודם כל תסור מהרע שלך ורק לאחר מכן תוכל לעשות טוב אלא פירושו תתחיל במצוות ל"ת ולאח"כ תשלב את מצוות עשה[10].

ולפי המלבי"ם שם יפורש כי אם יש לך אפשרות לעשות "רע" או "טוב"- בחר בטוב, ואת זה תוכל לקיים ע"י שתרדוף אחרי השלום שהוא הקיבוץ המדיני ולא שתברח מחברת בני האדם למדבר ושם תבקש שלום כי לא תוכל לעשות שם טוב- כי אין למי, אלא אומר המלבי"ם התמודד בחברת בנ"א לעשות להם טוב ולסור מעשיית רע.[11]

א"כ נמצנו למדים (לפחות על פי פרשני הפשט) כי אין הכוונה לסור מהרע שלך באופן מוחלט  ורק אח"כ לעשות טוב, אלא לשלב.

ובכ"ז גם אם נרצה לתרץ כך, שצריך האדם להתמקד ראשית כל ב"סור מרע" ורק לאחר מכן לעשות טוב, עדיין ניתן ליישב כי הנ"ל תלוי בסוג הנשמות ישנם נשמות הצריכות ראשית לסור מן הרע וישנם נשמות הצריכות ראשית לעשות הטוב.

וכן ניתן ליישב כי הנ"ל הינו הנחייה כללית לבחור בטוב כאמרם ז"ל: "אל תהיה רשע בפני עצמך"[12] כלומר סור מלראות את הרע שבך על ידי שתראה ותגדיל לעשות את הטוב שבך[13].

בכל אופן, רומז לנו בעל ההגדה כי כידוע סיפור יציאת מצרים רומז על יציאת האדם מן המיצרים שלו ועל מנת שתוכל להתחיל ולסיים את הסדר ולענייננו על מנת שתעבוד את ה' כל חייך עליך לדעת כי כשם שבתורה ישנם פרשיות שלא נכתבו על הסדר כמ"כ גם בענייני עבודת ה'. יש פרשיות בחיי האדם שצריך ללכת ע"פ הסדר וישנם כאלו שלא אם כי ע"פ הסדר קודם סור מרע לעשה טוב אך נשמת האדם תלמדנו כי לעיתים מקדימים את המאוחר, להתחיל מעשה טוב ומזה יבוא לתקן את הרע שבקרבו, כי ע"י שיתרומם לדרגה יותר גבוהה ימאס ברע[14] כמשל לאדם שנפל לידי מקצוע שפל ונמוך של גניבה ודאי שאם יציעו לו לעסוק במקצוע המכבד את בעליו עם תנאים טובים יסור לעשות את הנ"ל ק"ו נשמתו של יהודי שלעיתים נופלת ע"י יצה"ר למלאכות שפלות ודאי שאינה רוצה בכך ומה שלא תמיד מוחה על כך אינה קושיה מכיוון שעבר זמן ולא מרגישה את הריח הרע ששם אבל אם ניתן לה להריח ריח טוב ודאי שלא תרצה לשוב ולהתעסק בריחות השפלים וה' יזכנו שנתקדש ונרחץ וע"י כך נגיע ליעדנו.

ע"פ מה שאמרנו נוכל לתרץ קושיה על המשל שהביא רבינו- לכאורה לא מובן מדוע סיפר על יהודי וגרמני- הרי מה לי ללמוד מהטעויות של הגרמני שאינו יודע כי בסדר יש גם מרור. אלא נלע"ד הרי פשוט שהנמשל בא לדבר רק לעמ"י. א"כ מדוע נצרך לתאר את המשל עם יהודי וגרמני? משום שלעיתים אנו טועים ומחשיבים עצמנו ח"ו כגויים ולא רוצים כלל להיכנס לסדר (לתורה – שהרי היא סדר העולם , הקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא).

ובהקשר לימים ולניסיון שכולנו חווים כעת נציין כי כולנו חווים מרירות בחיינו ובמיוחד בעבודת ה' שנאמר: "שפתותיו נוטפות מר" אל תקרא מור אלא מר אך חשוב לזכור כי המר הזה הוא "מר עובר" שאנו חייבים לעבור אותו ע"מ להיגאל ולאחר שאנו יודעים כי המר הוא בפנימיותו מור אנחנו יכולים לטבל אותו בחרוסת, בחס – רות, חס מלשון לחוס לרחם, רות ממנה יצא המשיח דוד א"כ נתפוס את אומנותו של דוד המלך לשבח בלשון מזמור גם על עניינים שתוכנם תואם יותר לקינה, הטעות של הגרמני במשל כי הוא חשב שהמר הזה הוא סימן קללה כמו שהוא במשך כל השנה שאין מברכים עליו[15] אך הלילה אנו מודעים כי המרירות היא תהליך נצרך למור שבסוף הסעודה.[16]

יה"ר שנזכה להפוך תמיד את המר למור וע"י זה נזכה לרם המעלה.

תלמידים יקרים גם בימינו אנו, שזכינו לניסיון של הקורונה עלינו להתחזק ולהאמין בידיעה גמורה כי זה מה' ומסתמא לטובתנו ומקדם אותנו לגאולה שלמה כמעין צירי לידה שבלעדיהם הלידה לא יכולה להתממש.

[1] כוכבי אור, סיפורים נפלאים עמוד ק"צ.

[2] הרחבה להנ"ל תוכל למצוא בספרים הבאים: חיי עולם, הרב שלמה אבינר – לימוד תורה ונפילות עמוד 88 – 90. ללמוד על אף החטאים 90 – 91. נתיבות שלום חלק א': מאמרי קדושים תהיו, מאמר חמישי ושביעי. האדמו"ר מסלונים חוברת על ימי השובבי"ם . היריעה להנ"ל עוד רחבה ודו"ק.

[3] שם עולם חלק א' פרק ט"ז.

[4] קהלת י, ד.

[5] ועיין בהקדמה לספר שמירת הלשון משל דומה לעניין תינוקת שעמדה על השוק עם סל ירקות ובא אדם אחד והתחיל לחטוף לה והיא נבהלה והחלה לבכות אמר לה פקח אחד לבכות לא יעזור לך כעת אלא כשם שחוטף הוא לך חטפי גם את.

[6] אין כוונתי ח"ו להכשיר את החטא, פשוט שהחטא הוא חמור ביותר ואל לאדם לעשות ולו החטא הקטן ביותר שהרי כך היא דרכו של היצה"ר היום אומר לו חטא קצת ולמחרת כבר מפיל אותו בחטאים ענקיים אלא שכוונת הדברים היא רק לאחר החטא ששם נשאלת השאלה האם ראשית לסור מן הרע או שמא קודם להתקדש . (ועיין בהרחבה ליקו"ה הלכות ברכת הריח ד,א-ג).

[7] תוספתא סוטה ד , א.

[8] חיי מוהר"ן , עבודת ה' , י'.

[9] תהילים לד, טו.

[10] כפי שייעץ זאת הלל לאותו גוי שבא לפניו וביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת. הלל בירר לו מצוות ל"ת – כל דעלך סניא לחברך לא תעביד. מצווה הכרוכה בשב ואל תעשה(פסיביות) ולא במצוות עשה הדורשת עשייה (אקטיביות).

[11] ונראה לי שקשה מכאן קצת על הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה א' עיי"ש.

[12] אבות ב, יג.

[13] ושע/אר התירוצים לא ננעלו אך אין כאן המקום להאריך .

[14] נלע"ד כי זה העיקרון שעל פיו הנהיגה התורה כי עבד יימכר בגנבתו לאדון על מנת שיראה חיים תקינים משפחה ילדים עבודה וממילא כשייפגש עם עשיית טוב ירצה לסור מן הרע ולא כמו שנוהגים כיום לצערנו עם פושעים ששמים אותם עם עוד פושעים.

[15] או"ח סימן תע"ה , מג"א ס"ק י.

[16] הרחבת הדברים בליקוטי מוהר"ן תנינא מח: שביאר באריכות את התהליך של המרירות הנ"ל ומדגיש כי זהו שלב נצרך רק צריך להתעקש ולא להניח מקומו כי המרירות גוברת במיוחד קודם שנכנסים לשער הקדושה ולכן אל תתרגש מהמר שאם תנצל אותה כיאות יהפך המר לרם ותהיה עלייתך גדולה, "רם ה' על כל גויים".